אור ברסלב
אמרי צדיקים מ"כ בס' זבד טוב מרבינו יעקב חאגיס זלה"ה

אמרי צדיקים· רבי מאיר בורנשטין

מ"כ בס' זבד טוב מרבינו יעקב חאגיס זלה"ה

מובא בספר מעיל צדקה דף מ' עמוד ב'

וז"ל לעולם אל יזוז פסוק זה מדעתך. גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ושנו חכמים בלשון המשנה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים. כשתראה מטתך, זכור מיתתך, ושנותיך מתקצרין בשנתך. הגדל מעשיך בחפץ ה', ואל תשקוט יום ולילה מרדוף אחר התורה והמצות שהוא רצון יוצרך וכל מעשיך יהיו לשם שמים. כשתלך לעשות צרכך, זכור מה האדם ומה חייו דראון לכל בשר, אשר במעט רעי תלוים חייו אם יסתם או יפתח אחד מנקביו כלו חייו ובשעה אחד הוא כלא היה, לולי הנשמה הטהורה שהיא עתידה ליתן דין וחשבון לפני ה', כמעט נמשל כבהמות נדמו:

אין ראוי לאדם לשום כל אהבתו בבניו ובנכסיו, כי סוף סוף ילך אל בית עולמו וינחם, ובעת הפרידה יהיה לו צער גדול להניחם, אלא שים כל אהבתך בבוראך הוא אביך קנך עשך ויכוננך כי עמו מקור חיים להחיות את נפשך ולהטיב עמה, ואם יהיה בעיניך העולם הזה כאכסניא, לא יקשה בעיניך יום הנסיעה. כשיש בידך יכולת אל תזיזנה מתוך כיסך להיות מוכנת תמיד ליקח מעות לתת צדקה ולמעשים טובים, ותתפלל אל ה' שיזמין לך אנשים מהוגנים וראויים, וקודם תתך המעות לצדקה אמור הריני מקדיש את זה לצדקה ממה שחנני הבורא יתברך ואני נותנו לשמו יתברך למצוא חן בעיניו, והוא ברחמיו ידבק לבי לאהבתו וליראתו כי הוא חלקי מכל עמלי, וכן קודם עשותך איזה מצוה קדש בפה לומר הריני עושה מצוה זו כאשר צוני ה' אלהי וכו':

הוי מתפלל תמיד על אחריתך שיהיה בתורת ה' ובעבודתו ובאחדותו, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, דעל זה נאמר הן בקדושיו לא יאמין, והן צדיק בארץ ישולם, ובתתך איזה מעות לצדקה, התנפל לפני בוראך ואמור תפלה קצרה זו שימחול ויסלח ויכפר בעל הרחמים את החטאים והעונות הפשעים שחטאתי מיום היותי על האדמה עד היום הזה, ולמען חסדיך המרובים חדבק נפשי בעבודתך והאר עיני במצותיך ויחד לבבי לאהבה וליראה את שמך הגדול הגבור והנורא וחזכני ללמוד תורתך בקדושה וללמדה את בני ישראל לשמור ולעשות ולקיים את כל חוקי רצונך, ואמור עוד כשם שחשכת את אבימלך מחטוא עם שרה כן תמנעני בכלל כל זרעי וזרע ישראל מחטוא לפניך ומאש תאוותי תצילני כי אתה הוא בעל הרחמים מלא רחמים טוב וסלח ורב חסד לכל קוראך, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, עכ"ל:

מ"כ בצוואת הרב הק' כו' ר' אהרן הגדול זצללה"ה מקארלין שאמר קודם נתינת הצדקה הריני מוכן ומזומן לקיים מה שנא' בתורתנו הקדושה ושביה בצדקה, אשר כל הניצוצות הקדושים מתעלין בצדקה ורחמנות על דל ואביון דלית ליה מגרמיה כלום, והריני רוצה לקיים החסד ע"י אתערותא דלתתא, חוטא שבחטאים פושע שבפושעים כמוני אשר לפי האמת אין אני יודע אם יס גרוע ממני, וע"ו התעוררת הזה יהיה אתערותא דלעילא מעילוי לעילוי עד עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, ויתעורר רחמים גדולים והרחמנות אשר הוא נחלה בלי מצרים למשוך הרחמנות על כל ניצוצות הקדושים אשר בכל העולמות ועל כל ישראל, עכ"ל הקדוש זי"ע ועכ"י:

איתא באלשיך הק' זלה"ה ע"י תת צדקה בכפים, כפים מתקדשים, עכ"ל:

א"ה כיצד מתקדשים, משום שעל ידי שנותן פרוטה לעני עושה שם הוי"ה, כי הפרוטה היא היו"ד, וכפו וכף העני הן שני ההי"ן ופישוט הזרוע הוא הוא"ו ואם כן ע"י שם הוי"ה מתקדשים הכפים כיון שעמהם נרמזים אותיות שם הוי"ה הקדוש והנורא:

זוהר כל מילין דמתעבדין ואינון תחות שמשא ללאו אינון פולחנא דקב"ה, הבל יתעביד מינייהו ואיהו תבירא דרוחא דמתבר לרוחא וסלקא ונחתא בעלמא הה"ד הבל ורעות רוח, אבל ההוא מלה דאיהו פולחנא דמריה דא איקרי לעילא מן שמשא ואתעביד מיניה הבל קדישא ודא הוא זרעא דזרע בר נש בההוא עלמא ומה שמיה צדקה דכתיב זרעו לכם לצדקה, האי מדבר ליה לבר נש כד תיפוק נשמתיה מיניה וסלקא לה באתר דכבוד דלעילא אשתכח לאתצררא בצרורא דחיי הדא הוא דכתיב והלך לפניך צדקך בגין לדבר לך לסלקא לך מן אתר לאתר דכתיב כבוד ה' יאספך:

א"ה הבט וראה מעלת הצדקה דכל מלה דאיהו פולחנא. דמריה דאתעביד מניה הבל קדישא קוראו בשם צדקה, והוא ללמדך כמה חביבה הצדקה לפני המקום, גם ללמדך דהעושה צדקה כאילו עביד כל פולחנא דמריה והוא מעלה נשמתו למעלה למקומו לבל יפגע בה באויר שום מזיק משחית ומחבל, לפי שהצדקה הולכת לפניה למגן זה ולצינה ולצינה להפסיק בינה ובין המזיקין שנא' והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:

בספר זקן אהרן בפ' בהר אמר שם על פסוק מלוה ה' חונן דל, כלומר זה החונן לדל בהלואה נקרא כביכול הוי"ה כי עלה הכתוב עליו כאלו הוא אלו"ה ויש בידו כמו יכולת האלהי"ם המחזיר נשמות אשר עשה לנו את הנפש הזאת וכאלו היה בידו לברוא את הנפש ולהשיבה אל העני, וזהו וגמולו כאלו היה עושה מעשה השם לתת לו נפש כן ישלם לו ע"ש באורך:

א"ה דרש הרב ז"ל מלוה ה' כלומר המלוה לדל נקרא הוי"ה וכזה דרשו רז"ל כל הבוטח בה' יהיה כה' שנאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה', כלומר הבוטח בה' והיה הוא ה' כביכול, ומצורף ע"ז נראה לי לפרש שהטעם שהמלוה לעני יקרא כביכול הוי"ה כמו שפירש הרב ז"ל משום שהמלוה לעני הוא מסיבת הבטחון שבוטח בהקב"ה שלא יחסר ממונו בעבור שהלוה לעני וכיון שבוטח בה' יהיה כה' כמארז"ל כל הבוטח בה' יהיה כה' שנאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' כמדובר:

ס' מעיל שמואל דף מ"ט משם שני לוחות הברית ז"ל דף רי"ח מביא תפלת הרמב"ן ז"ל בענין הזיווג ושיעשה צדקה קודם כל דבר שעושה ובפרט קודם הזיווג ע"ש באורך:

א"ה הטעם להקדים צדקה לכל דבר שעושה, משום שע"י הצדקה כביכול נעשה לוה דכתיב מלוה ה' חונן דל, ואם כן לוה חייב לשלם, לכן כשנותן צדקה קודם כל דבר שעושה, כשבא לעשות הדבר, הקב"ה צריך לעשות בקשתו כדי לשלם לו משום דצדיק חונן ונותן, וזה יהיה הטעם שבענין הצדקה אומר הקב"ה ובחנוני נא בזאת, משום דכיון שנותן לעני נחשב כאלו נותן להקב"ה ונמצא הוא חייב לו ולכך צריך לשלם דעמו כביכו"ל עשה, משא"כ בשאר המצות דאם צדקת מה תתן לו, לכן במצות הצדקה דווקא אמר ובחנוני נא מה שלא אמר כן בשאר המצות ונכון מאד:

עוד נראה הטעם שדוקא בענין המעשר היינו הצדקה אמר הקב"ה ובחנוני נא בזאת וכו' מה שאין כן בשום מצוה אחרת, משום שאם אין נותנין לעני פרנסה יש לו תרעומת על הקב"ה למה עשהו עני ולחבירו עשיר שהרי לא יצא מתחת כסא כבודו ונסתכן לבא בזה העולם כי אם משום מאן דאכיל דלא דיליה בהיל לאסתכולי באפוהי, ומה הרויח בזה כיון שגם בזה העולם אכיל דלאו דיליה ובהיל מבשר ודם בזוי ושסוי. והוא טענה ניצחת, אך כשמפייסים אותו בפרנסה שותק ואינו מתרעם. ולזה אומר הקב"ה או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי, שמשים שלום ביני ובין העניים כמארז"ל והטעם לפי שאינן באים לצעוק לפני בטענה למה יצאתי מתחת כסא כבודך כמדובר, וכיון שכן בענין הצדקה אומר הקב"ה ובחנוני נא בזאת, לפי שאעפ"י שיהיה עונות ביד הנותן אינו מעכב שעכ"ז משפיע לו הקב"ה מטובו, והוא כדי שיחזור ויתן לעניים, לפי שאם אינו משפיעו ברכה לא יתן כי יקפוץ ידו, ונמצא העניים מתרעמים וצועקים למה בראם עניים כמדובר ואין לו כביכו"ל מה להשיב להם טענה שמתיישבת לפי דעתם, לכן במצות הצדקה יכול אדם לנסותו, משום שבוודאי, נותן לו הקב"ה אם נותן צדקה משום שיש לו צורך כביכו"ל לתת לו כדי שיחזור ויתן לעניים, לפי שאם לא יתן לו יקפוץ ידו מלתת לעניים ובאים ומתרעמים לפניו כדפרישית:

מ"ר יכול אם אדם נותן פרוסה לעני הקב"ה משלם לו פרוסה, לא, אלא אמר הקב"ה נפשו של עני מפרכסת לצאת מפני הרעב ונתת לו פרוסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באים לידי חולי או לידי מיתה ואזכור אני להם המצוה שעשית ומציל אותם מן המיתה:

שבת א"ר יהושע בן לוי גדול המלוה יותר מן העוש' צדקה, והמטיל לכיס יותר מכלם:

מדרש קהלת שלח לחמך על פני המים, אמר רב ביבי אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה שאין מים האמור כאן אלא דברי תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים:

עוד שם אמר ר' עקיבא כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שנטרפה בים ונצטערתי על ת"ח שהיה בה ונטבע, וכשבאתי למדינת קפוטקיא ראיתיו שהיה עומד לפני ושואל שאלות, אמרתי לו בני איך עלית מן הים, א"ל רבי בצלותך טרדני הגל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהגיעוני ליבשה, אמרתי לו בני מה מעשים בידך אמר כשנכנסתי לספינה פגע בי איש אחד מסכן אמר לי זכי בי ויהבית ליה חד עיגול, אמר לי כמה דיהבית לי נפשי במתנתך כך יתיבת לך נפשך וקראתי עליו שלח לחמך על פני המים:

בספר מאה שערים בסוף שער כ"ט וז"ל על דרך האמת הצדקה רומזת למדת העני והעני רומז לשכינה הנקראת תפלה לעני והנותן צדקה לעני למטה כאילו משפיע רחמים לשכינה למעלה וזוכה לחזות פני השכינה:

א"ה מה מקום יש לאדם להתנצל למנוע עצמו מן הצדקה מאחר שעל ידי הצדקה גורם שפע למלכות ורבוי רחמים מצויים בה כדי שתוכל להשפיע בכל העולמות, היוכל ארץ לסבול אם אמר יאמר האדם שאינו נותן צדקה כדי שלא יחסר ממונו, דשקר יאמר דכיון שעל ידי הצדקה משפיע רחמים לשכינה למעלה נמצא על ידי הצדקה מתרבה ממונו דכיון דמלכות מקבלת שפע משפעת למטה והברכה מצויה בכל וממונו של אדם מתרבה על חד תרין באופן שהקופץ ידו מן הצדקה כאילו אינו חושש על כבוד השכינה וגורם רעה לעצמו שממונו מתמעט ואינו מתרבה וגם לכל העולם עמו בהיותו סותם מקום השפעת השפע על ידי שמונע עצמו מן הצדקה, ומה יענה ביום הדין דחס על ממונו ולא על כבוד השכינה, ישים האדם כל זה נגד עיניו ובזה לא יחדל ולא ישקוט מלתת צדקה לכל הפושט ידו יהיה מי שיהיה:

מדרש שיר השירים הנך יפך במצות הנך יפה בג"ח וכו', נראה לפרש בשילוב שתי חלוקות אלו בדרז"ל כל תורה שאין עמה ג"ח דומה כמי שאין לו אלו"ה וכו' לזה אמר הנך יפה במצות הנך יפה בג"ח, כלומר אימתי הנך יפה במצות כשהנך יפה בג"ח, לפי כשאינך עוסק בג"ח אינך יפה אפילו שתקיים כל מצות שבתורה לפי שאת דומה כמי שאין לו אלו"ה, עי"ל בהיות שגדול ג"ח מן הצדקה כמארז"ל וידוע שהצדקה אינה כשאר מצות דבשאר מצות אם צדקת מה תתן לו משא"כ בצדקה דמלוה ה' חונן דל ונמצא דכביכול עמו עושה ולא שייך לומר בצדקה אם צדקת מה תתן לו שהרי נותן לו כביכול, וידוע דג"ח גדול מן הצדקה לכן מרמז בעל המאמר דג"ח יש לו מעלה גדולה על כל שאר מצות לכן עשה לג"ח חלוקה בפני עצמה ואמר הנך יפה במצות הנך יפה בג"ח אע"פ דג"ח היינו צדקה היא בכלל המצות, אך שאר המצות אם צדקת מה תתן לו, אבל ג"ח אם צדקת במצוה זו כביכול נתת לו:

ספר דרך חיים דף ג' צדק לפניו יהלך, פירוש שיתן צדקה ואחר כך ישים לדרך פעמיו ובספר הזוהר שכ"ו ז"ל זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד למדנו מי שהולך למקום הועד או בדרך או במקום סכנה שיתן קודם לעני לחם או שום דבר שהנאתו קרובה, אבל מי שיש לו בושת פנים לקבל דבר מאכל יתן לו מעות, וזהו קצרו לפי חסד, ר"ל לפי חסד שנהנה העני עכ"ל:

א"ה הטעם שהנותן צדקה הקב"ה מצילו מכל צרה, משום שהנותן לעני כאילו נותן לו כביכו"ל דכתיב מלוה ה' חונן דל ונמצא שהקב"ה חייב לזה שנתן צדקה משום שנתן לו כמדובר ולכן כיון שנותן אדם לצדקה צריך ה' להצילו מכל צרה כיון שלו כביכו"ל נתן וצריך לשלם. ע"כ מס' מעיל צדקה:

בשם הרב החריף החסיד המפורסם מוהר"ר שמואל שמעריל אב"ד דק"ק אוסטראווצי זצלה"ה תלמיד מובהק של המגיד מקאזניץ ושל הרב היהודי מפשיסחא זללה"ה אמר על הפסוק בפ' שמות וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והקשה ז"ל מיותר תיבת כן, הול"ל וכאשר יענו אותו ירבה ויפרוץ, ונראה לתרץ בהקדם הפסוק הבה נתחכמה לו פן ירבה, וקשה מה חכמה הוא בזה לענות את ישראל, אך עפ"י ששמעתי מפי מורי ורבי מוהר"ר יעקב יצחק ז"ל מפשיסחא שאמר פי' הפסוק פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, אמר דאם האדם רוצה לעבוד את הש"י בחכמות, עי"ז בא בספיקות ח"ו, וזאת לא יתכן, אך צריך להיות כשור לעול וכחמור למשא, וז"פ פן יש בכם, היינו ספיקות, וזהו שורש פורה וכו' עכ"ל, ובזה נוכל לפרש, ג"כ עד"ז הבה נתחכמה לו להביאם שילכו בדרך חכמות, ועי"ז פן ירבה, פי' שיתרבו להם ספיקות, וע"ז כתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה כ"ן ר"ת כת"ר נו"ן הם נ' שערי בינה וכמו שפירש"י ז"ל הם אמרו פן ירבה ואני אומר כן ירבה שיתרבה להם השערי בינה ויוכלו יותר לעבוד השי"ת. והבן:

מס' בעלי ברית אברם, מבעל המחבר ס' חסד לאברהם, בפ' וירא וז"ל, ודע שבעליות הנשמה (בלילה) למעלה מקיפים את המטה ס' מלאכי חבלה, וז"ש שעוג מלך הבשן היה מיתר הרפאים ע"ד שארז"ל חכמי הקבלה שהיה מזרע הרפאים מלאכי חבלה שנקראו רפאים קטלנים, וז"ש ששים עיר ס' מזיקים, לא היתה קריה אשר שגבה ממנו, אין להם שום רשות לחבל בעבור הקריאה, וזהו שתקנו לקרות פרשה ראשונה שיש בה ששים תיבות עם אותיות ג' הויה בקריאה יבואו ס' לבטל נזק מאלו הס' מזיקים, וכן כל פסוק מפרשת שמע מתחיל בו' ומסיים בך' כ"ו שם הוי"ה לרמוז שבכח אותיות הוי"ה מתבטלים ס' מזיקים, ודע שהאדם יש לו ד' צדדים פנים ואחור ימין ושמאל, ולזה תקנו לבטל ס' מזיקים שמסבבים האדם, וז"ש ותלהט סביב צריו, ולפי שצד הפנים שהם יותר נכבדים לכן תקנו כנגדה ק"ש. וכנגד הצד הב' תקנו יושב בסתר עליון וגו' עד מחסי ס' תיבות, וכנגד הצד הג' תקנו, ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה ס' תיבות, וכנגד הצד האחור שהוא מסוכן ג"כ אבל אינו כמו הפנים לזה תקנו יברכ"ך יא"ר יש"א ס' אותיות, ובשביל הראש תקנו ויס"ע ויב"א וי"ט ע"ב אותיות בכל פסוק והם רי"ו אותיות סוד שם המפורש וכח זה השם איש חרב"ו בגימ' רי"ו מבריח מלאכי חבלה ס' מכל צד ונשארת מטתו שלמה מפחד בלילות בלילת כתיב כח לילית ששולטת בלילה, וצריך לקרותם בכוונה לבטל המזיקים של לילית ולכן ג' בלילות יש, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. העומדים בבית ה' בלילות, וסימנם בליליון יפלחון ויעבדון, והכוונה שבשמורה ראשונה יאמר ק"ש, ובשניה יפלחון ר"ל יעבדו הא"ל יתברך, ובשלישית יעסוק בתורה ע"ש:

נועם אלימלך וידבר אלהים את כל הדברים האלה, שתכלית וכוונת כל התורה, לאמר אנכי ה' אלהיך, להשיג ע"י התורה מציאות אלהות:

תולדות יעקב יוסף, האי עלמא כבי הלולא דמיא, כמו שתכלית הלולא לומר הרי את מקודשת לי, כן תכלית כל העבדות לדבק בה' על ידי התורה והמצות. בשם הק' אי"א זללה"ה מוהר"ר יעקב יצחק ז"ל מלובלין על פסוק אל תפנה אל האובות ואל הידעונים, הם האנשים המסתפקי' עצמם במה שיש להם רצון לעבודת ה', גם יודעים דרכי ה', ואובות לשון רצון, כמ"ש ולא אבה, רק צריך שיהא מעשיו מרובים מחכמתו:

קדושת לוי ומראה כבוד ה' כאש אוכלת כו' דהנה האדם בעבודתו להשי"ת בתורה ובמצות מביא תענוג גדול למעלה, וכשהאדם רוצה לידע אם הש"י יש לו תענוג מעבודתו, הבחינה הוא על זה, אם אדם רואה שלבו בוער כאש ומתלהב תמיד לעבוד אותו ויש לו חשק ורצון בעבודת הבורא, אז בוודאי מוכח שהש"י יש לו תענוג מעבודתו ולכך מסייעין לו מן השמים ושולחין לו מחשבות קדושות לתוך לבו, ולזה אמר ומראה כבודי ה' כו', שהסימן כשירצה אדם לידע אם רואה כבוד ה' והקב"ה נהנה ממנו ולזה הסימן כאש אוכלת אם לבו בוער כאש וק"ל:

בשם הק' אי"א מוהר"ר משה זללה"ה מ"מ מקאזניץ, וענן ה' על המשכן יומם, בהקדם דברי אאמו"ר ז"ל שומר רוח לא יזרע, מי ששומר וממתין עד יערה עליו רוח ממרום שיוכל להתפלל, איש כזה לא יזרע, לא יוכל לזרוע ולעבוד את ה', ורואה בעבים לא יקצור, שאפילו עב הענן סך בעדו, פי' שאין מוחו בהיר וחזק כ"כ אעפ"כ רואה לעבוד עבודתו, איש כזה לא יקצר בעבודת הש"י, ובזה נפרש, וענן ר"ל אף שהוא בעב הענן שאין מוחו בהיר, אעפ"כ ה' על המשכן, ר"ל שעובד עבודתו וממשיך עליו קדושתו ית', יומם, הוא בחי' יומם, אבל ואש, איש אשר רוצה שיבער אש של מעלה תחלה בקרבו, לילה, הוא בחינת לילה, בכל מסעיהם, ר"ל כן צריך להיות בכל מסע אשר יסעו העובדים באמת לעבודתו ית':

בשם הק' אי"א מהור"ר ירחמיאל זללה"ה מפשיסחא, ראשית מכל דבר להשליך ממנו כל הדאגות, ותחשוב מה לי לדאוג על דבר שאין ביכולתי לתקן, מוטב לחפש אמונה, אף אם לא ישיג האמונה על נכון, אפ"ה מכפרין לו עונותיו, כמ"ש אם יש איש מבקש אמונה ואסלח לו:

עוד אמר כמו שהסוחר אינו משגיח על טלטול הדרך, כן תכלית העולם לבא ליראת שמים, ושאר הדברים יהיה מה שיהיה, אם בא על אדם דינים ח"ו יאמר שהם לטובתו כדי שיקבל עליו עומ"ש יותר:

אמר עיקר תיקון האדם הוא התורה, ותכלית התורה לבא ליראת שמים, ובבחינה שלומד ויודע כי התורה קדמה לעולם כך הוא פותח שער בתורה, אמר סימן של עבדות האמת, שידע שמלא כל הארץ כבודו, שלא נמצא שום דבר שאין בו חיות אלהית:

(מדרש) בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ שמא יכול לקנות בעליו אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואמר להם כביכול לי אתם לוקחים, הוי ויקחו לי תרומה, מכרתי תורתי כביכול נמכרתי עמה:

(זוהר) זכאין ישראל דקב"ה אתרעי בהו ויהיב להו חולקא בשמא קדישא, בגין דזכו באורייתא, דכל מאן דזכי באורייתא זכי ביה בקב"ה:

(דגל מחנה אפרים) צוה הקב"ה שיקח אדם לקב"ה אצלו כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אך איך אפשר ליקח להקב"ה כביכול שישרה אצל האדם, והיינו ע"י התורה שהיא שמותיו של הקב"ה, והוא הקב"ה עצמו שהוא ושמו אחד, כמ"ש בזוהר קב"ה ואורייתא כולא חד, וכשלומד התורה לשם קב"ה ומזכיר אותיות התורה שהם שמותיו של הקב"ה בזה הוא לוקח לקב"ה ממש, ושורה עליו השכינה כביכול, כמ"ש בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, נמצא בעסקו בתורה לשמה בזה הוא לוקח להש"י כביכול וממשיך עליו השראת השכינה הקדושה וזה מרומז בפ' ויקחו לי פירש רש"י לי לשמי, היינו שיקחו שמי וממילא יהא לוקחים אותי כי אני ושמי חד:

(אור החיים) כתוב בזוהר כי רמ"ח איברים ושס"ה גידים נגד רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת, ובעשותו מצוה באותו אבר שנעשה בו המצוה שורה בו שם הויה ונעשה מרכבה לשכינה ומתהלך השם בתוכו, וזה אמר ללכת בהם אני ה' וכאלו אמר ללכת אני ה' בהם, והוא סוד ושכנתי בתוכם:

(מאור עינים) הנה הש"י נתן לנו את התורה כדי שיוכל האדם לדבק עצמו בהש"י שצמצם עצמו כביכול באותיות התורה והתפלה שהם היכלות להבורא, אך שיש מחשבות זרות המבלבלין אותו בעת עסקו בתורה ולכן כתיב כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, שצריך לעשות בכח, והיינו שישים כל כוחו וחיותו בתוך אותיות התורה:

כונות פשוטות כשיעשה צדקה מס' כף אחת סי' י"א וז"ל, מצאתי כתוב שבמעשה הצדקה צריך לכוין לפדות כל נר"נ וניצוצי הקדושה והתורה והמצות והתפלות אשר נדחו ונטבעו בקליפות, ובכח הצדקה יצאו מתוך הקליפות ויחזרו אל הקדושה אל שרשם מנוקות מכל רע, ויכוין שה' יצילהו מיצה"ר ומכל חטא והרהורים רעים ומאכלות אסורות ומכל חולי, ויכוין שבכח מעשה הצדקה יתבטלו כל המקטריגים מעליו, ויכוין שאם חייב איזה סך לאיזה אדם שאינו יודע בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים מאיזה צד ואופן שתועיל צדקה זו לתקן אשר עיות, ויכוין שבכח הצדקה והיה נחת רוח לנר"נ של אביו ואמו וקרוביו ויחשוב שיש כוונות וסודות ייחודים עליונים במעשה הצדקה והוא מכוין דרך כלל לייחד קוב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל לתקן שורש מצוה זו במקום עליון, והוא מכוין בדעת רשב"י הקדוש ורבינו יצחק לוריא הקדוש. ויהי נועם וכו':

מס' שער היחודים, שאלתי למורי זללה"ה על מה שאומרים כי מי שאינו ישן כלל כל הלילה שנחשב לו כמו כרת, והשיב לי, מורי ז"ל שכן הוא האמת שמי שהוא ניעור כל הלילה ואינו ישן כלל ועוסק בתורה אם הוא חייב כרת על איזה עבירה שעשה מחייבי כריתות, נחשב לו אותו הלילה כמו כרת, ובלבד שילמוד בלילה ההוא בענייני עבירה שעבר שחייבים עליה כרת:

ענוה גי' סמ' לרמז מי שיש בו ענוה אין סמ' שולט בו ואין יכול לקטרג עליו, ושמעתי ממהר"א הלוי שלכן אומרים מזמור לדוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני במזמור קל"א לרמוז ע"ז כי מי שאין בו גאוה אין סמ' שעולה קל"א שולט בו, ע"כ:

מדרש רבה פ' י"ד על פ' דברי חכמים כדרבונות, מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מפי חכם שבישראל ת"ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ולא כשומע מפי חכם אלא כשומע מפי חכמים שנאמר וגו' ולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרי גדולה וכו' ולא כשומע מפי סנהדרי גדולה אלא כשומע מפי משה ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי ה' שנאמר נתנו מרועה אחד, ושלמה המלך ע"ה למד לאדם דעת מן הנמלה השפלה, ומן הכל יכול אדם ללמוד ואמרו ג"כ במדרש קהלת (דף ס"ט ע"ב) יהיה בעיניך דור שבא כדור שהולך, שלא תאמר אלו היה ר"ע קיים הייתי קורא לפניו אלו היה ר' זירא ור' יוחנן קיימים הייתי שונה לפניהם ע"ש:

מס' מעבור יבק בענין יסורין מכפרין עונותיו של אדם מביא שנאמר למהרר"י קארו זצ"ל כי כל כך זוכה האדם ביסורין הבאים עליו כשסובלם בסבר פנים יפות כמו שזוכה בעשיית המצוה, והטעם שע"י היסורין הגוף מתחלש שהוא כח הטומאה, כי הגוף מעור הנחש, פי' חומריי ונוטה לרצון הנחש השולט בעוה"ז והכסיל אוכל את בשרו דוקא ולא הנשמה ח"ו, ובזה מזדככת הנפש מטומאתה ונשארת טהורה ונקיה ומוכנת להתלבש מכתנות אור דשבקת בגן עדן התחתון שהיתה לבושה בהם אחר רדתה מהיכל לבנת הספיר בעת אשר נשתהתה שם בגן עדן ומזדווגים שם נפש הזכר ונפש הנקבה זמן מה ומזיווגם נוצר להם כתנות אור, ועל זיווג זה ראשון בגן עדן אמרו בגמרא מ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת וכו' עד בואה לעוה"ז, ואם זוכה לחזור שם מתלבשת עוד בהם בתוספת עילוי כי עתה הרויחה אותם ונוטלת ומתלבשת משלה באורות ההם קודם עלותה לג"ע עליון והם דוגמת כתנות אור שהיו לאדם וחוה שם, ועל הכוונה הזאת אשרי המקבל עליו דין שמים באהבה, כי כאשר ייסר איש את בנו אלהינו מייסרנו, ואמרו במדרש רבה על פסוק אחת לאחת למצוא חשבון, אדם נכשל בעבירה שחייבין עליה מיתה בידי שמים מת שורו אבדה תרנגולתו נשברה צלוחיתו נכשל באצבעו, החשבון מתמצה, שכמו שהאב הרודה את בנו ורב תלמידו, מכוין להכות ולחבוט חביטו על אותו כח של היצה"ר המתעהו, ולכן אמרו במדרש רבה פ' ז' חבוט חבוטך דהיא טבא בקילטא, וכתיב ייסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך, כדוגמא זאת הם היסורין הבאים מאת פני השם על בשר אדם ועל עור הנחש כנזכר, ואמרו בב"ר פ' מ' על פ' טרף נתן ליראיו, טירוף נתן ליראיו בעוה"ז, אבל לעוה"ב יזכור לעולם בריתו, ובפ' צ"ב אמר רבי אלכסנדרי אין לך אדם בלא יסורין אשריו לאדם שיסורין באים עליו, ובויקרא רבה פ' ל"ב אמר כי הצדיקים ביציאתם מג"ע ורואים הרשעים בגיהנם, נותנים שבח והודאה להקב"ה על היסורין שהביא עליהם בעוה"ז הה"ד אודך ה' כי אנפת בי:

עוד שם אין הקב"ה דן את האדם אלא בפמליא של מעלה שלעולם פותחין בזכות, ולכן נקרא ההיכל שבו הסנהדרין הקדושים היכל הזכות, לא כן היכל שכנגדו בקליפ' הפותחים לעולם בחובה, וכשהקב"ה גומר הדין אין מי שישיב עליו שנא' והוא באחד ומי ישיבנו:

ויש עוד בקדושה בית דין תחתון וב"ד עליון ודין האדם הוא בעליון דנפיש רחמי, עוד אמר כי הנפש החוטאת היא תמות דצריך אדם למרק המשחית שעשה, ביסורין, ותשובה מועלת ואינה מבטלת הגזירה כולה אלא ביסורין שיקבלם עליו מעט מעט, ובזה יתמוגג המשחית, ותשובה גורמת חלישת כח המקטריגים ע"ד עת אשר שליט אדם באדם, אדם באדם דקדושה, לרע לו דאדם בליעל ע"ש, ודימו שליטת החיצוני בכח הקדושה לחיה גדולה שבלעה אדם מזויין ולא חבלו בפיה להיותה גדולה הרבה, וזהו ס' והלבנון באדיר יפול, והאדם הזה שלא חובל בפיה יש בידו חרב פיפיות וירד לתוך מעי' של חיה זו והחרב בידו ובעודו בתוכה משחי' בני מעי' בחרבו הקשה, הנה ששליטתה בו הוא לרע לה בסוד ותבאנה אל קרבנה ומראיהן רע וגו' כמו כן התשובה גורמת חלישות כח במקטריגים, ולכן השב מאהבה יש לו שכר על כל עון כאלו עשה שתי מצות, האחד החטא עצמו שנתהפך למצוה ומלאך רע נעשה טוב, הב' המלאך החדש המתהווה מהתשובה פרטית שעושה לכל עון וזה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה, כפלים נחמות ולכן נחמו נחמו עמי:

עוד שם וז"ל מובא בזוהר מאן דלא ישגא בחוביה דחיל מאינון ימי רע דיצה"ר, והזהיר על עונות דאדם דש בעקביו על דרך למה אירא בימי רע וגו' ע"ש, ונמצא כי הוגד טעם למה עונות נעשו כזכיות למי ששב מאהבה, והוא כי חובא דחב בר נש יתיב קמי קב"ה ואוליף עליה חובא, ואמר פלוני עבד לי ביום פלן, וכד תב מההוא חובא, הא איהו בגרמיה מכריז קמי קב"ה ואמר פלוני דעבד יתי ביום פלן תב בתיובתא מני, אשתכח דחובא גופיה אוליף עליה זכות, והיינו כי נרצה עונה, דעון גופיה מרצה קמי קב"ה עליה כי לקחה וגו', וע"ד קב"ה יהיב ליה כפלים והקב"ה מוותר חובין לבר נש, ומאי דאמרי כל האומר הקב"ה ותרן יוותרון מעוהי, ה"מ כד לא חייבין, אבל חייבין ומתחרטין ותוהין על הראשונות, קב"ה שביק לון יהיב לון אגר טב:

תוכן העניינים

אמרי צדיקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה