אור ברסלב
אמרי צדיקים הויות דאביי ורבא

אמרי צדיקים· רבי מאיר בורנשטין

הויות דאביי ורבא

מס' תורת השלמים

משנה העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו הרי אלו נאמנים, ומסיק דוקא אנוסים מחמת נפשות ולא מחמת ממון ע"כ, רמז, כי ידוע שיד כל אדם יחתום ומי מעיד משוכבת חיקך וגו'. ואומר שבאמת כתב ידו הוא זה, אבל אנוסים היינו שהי' לנו ביטולים הרבה מעבודתו ית' הרי זה טענה מעולה ודוקא מחמת נפשות שלא עסק בעוה"ז כ"א לפרנסתו והסתפק עצמו במועט ועסק בעבודתו ית', אבל אנוסים מחמת ממון לאסוף ממון קרח כי עין אוהב כסף לא ישבע כסף זה נקרא רשע, וע"ז נאמר גדול הנהנה מיגיע כפו, פי' כעין עשיר השמח בחלקו, וכל מה שחנן ד' אותו, הוא נהנה ממנו, משא"כ מי שמאסף אוצרות שאין נהנה כלל, וע"ז נאמר תוחלת ממושכה מחלת לב.

במשנה נותנין לבתולה שנים עשר חודש, כי ידוע מה שדרשו ובכתה את אבי' ואת אמה ירח ימים, והוא רמז על חודש אלול כי בחודש הזה יש התעוררות מלמעלה על ישראל שיחזרו בתשובה וימינו פשוטה לקבל ונתקן בחודש זה כל השנה, וזה נותנין לבתולה דהיינו מזל בתולה, השולט בחודש אלול, י"ב חודש כידוע, שכל החדשים יהיו מתוקנין ונכללין בה:

במשנה כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן ואע"פ שכתובין בכל לשון טעונין גניזה ומפני מה אין קורין בהן מפני ביטול ביהמ"ד. יש לדקדק דכך הו"ל למיתני מצילין לכל כתבי הקודש מפני הדליקה ונראה דבא לרמוז דידוע דתורה מגינה ומצלה והוא ית' אינו מבחין באיזה ספר אדם לומד כי כל מה שלומד בספרי קודש לתורה יחשב. יש במקרא ויש במשנה וכדומה. וזה כל כתבי הקודש מצילין לאדם מפני הדליקה מפורעניות ונכלל בלשון דליקה. בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן. פי' בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק מגינה כידוע מאמרם ז"ל. וזה כי נר מצוה ותורה אור כי הנר אינו מאיר מרחוק כמו אור גדול שמאיר מרחוק והמצוה אינה מגינה אלא בעידנא דעסיק בה דהוא מקרוב והתורה אור שמגינה גם בעידנא דלא עסיק דהיינו מרחוק. ואע"פ שכתובין בכל לשון, כי ידוע שכל מעשיך בספר נכתבין כל הזכיות ג"כ. וידוע שיש כמה מיני לשונות כגון לה"ק ותרגום וא"ת ב"ש וכדומה וכ"א משונה זה מזה זה יותר למעלה מזה וזה יותר למעלה מזה ומי שלומד מאוד לשמה בודאי נכתב הלימוד בלשון היותר גבוה ומי שאינו כ"כ לשמה נכתב במדרגה פחותה כגון תרגום וכדומה וזו אע"פ שכתובין בכל לשון מגינא וקאי למעלה לרישא דמתניתין דמצילה אע"פ שכתובין בכל לשון. טעונין גניזה כי מנשה שהי' רשע גמור הוכרח השי"ת לחתור חתירה מתחת כסא הכבוד לבל יראו:

במשנה מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים. הכוונה ע"ד מוסר. ידוע כי התפלה בדמעות הוא פועל התקרבות גדולה אל הבורא ית'. למשל אדם שצריך לילך למרחקים ואם ילך דרך היבשה הוא רחוק מאוד אל מקום חפצו. והתחבולה לדבר לילך דרך ימים ונהרות והוא דרך קרוב יותר. כן הענין זה בבכיה שבתפלה פועל התקרבות לבורא ב"ה וכשהוא בבכיה היא כמו דרך ימים ופועל יותר מהרה התקרבות מבלא בכיה. וידוע שהזוהר מכנה לגוף אדם בלשון ספינה. וזה הוא מנין לספינה שהיא טהורה. ר"ל מנין כמו מאיזה סיבה יפעול הספינה שהוא הגוף לעצמו טהרה וקדושה שנאמר דרך אניה בלב ים. ר"ל בים הבכיה וזה דרך המקורב לה יותר לפעול בה התקרבות לבורא ב"ה:

במשנה ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבער. שמעתי מפי הקדוש אדומ"ו מוהר"ר דוב בער זללה"ה דד' מיתות גרועין יש שמזיקין לאדם. השור הוא ההסתכלות בדברים שאינם ראוים להסתכל. והבור הוא פנוי. יש אדם הולך בטל ופנוי מתורה ומצות וממחשבות קדושות והמבעה הוא השן כדאיתא בגמרא והיינו המותרות אכילה. וההבער הוא האש של כעס ע"כ. ועד"ז נ"ל לסיים דברי המשנה לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי אש שאין בו רוח חיים. כי ידוע דברי הזוהר ע"פ חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. כשאדם כועס ר"ל הולך ממנו הקדושה שיש בו ולא נשאר בו מנשמתו הקדושה שום דבר. משא"כ בשאר דברים שפלים שעושה מ"מ נשאר בו נשמתו וזה אשר נשמה באפו לשון אף וחמה שמחליף נשמתו באפו וזהו לא זה וזה שיש בהן רוח חיים שעדיין נשמת רוח חיים בקרבו כהרי האש שאין בו רוח חיים שכל החיוני מקדושה הולך ממנו:

נתגלה לי בחלום. בכור שנפל לבור. פי' ישראל בני בכורי נפלו בגלות. ירד המומחה הוא יתברך. ויראה אם יש בו מום ע"ד שהקב"ה משתמש בכלים שבורים. והיינו לב נשבר ונדכה אם יש לנו הכנעה יעלה את בנו בכורו מגלות ע"ש:

במשנה ב"ש אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין וב"ה אומרים נוטל אח הטבלא כולה ומנערה. הכוונה כי ידוע שב"ש היה מסטרא דדינא ע"כ היה דרכו להחמיר תמיד ואף שנראה שכאן מקיל מ"מ נראה שכוונתו הי' גם כאן לחומרא ומרמז לזה בש"א אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין. ר"ל שע"י השלחן ואכילת האדם אף ביום השבת שהאכילה הוא מצוה אעפ"כ מגיע הגבהה גדולה להקליפות וחלק הנחש וזה הוא עצמות וקליפין. ר"ל לעצם הקדושה הרוחניות שיש בכל מאכל וגם לקליפות ויחדיו יהיו תמים על ראשו ע"כ צריך האדם לקדש את עצמו במותר לו אף בשבת ולהניח מלמלאות תאוותו כ"כ. ובה"א נוטל את הטבלא כולה. ר"ל טבלא הוא כמו שני תיבות שכולו טוב הוא לה שבשבת אף חלק הרע נכלל בקדושה. וע"כ מותר להרבות באכילה כל מה שצריך. ובודאי הלכה כב"ה. ע"כ יסד האר"י ז"ל בחרוז בני היכלא כו' קריבו לי כו' לבר נטלין ולא אעלין הני כלבין דחציפין כו' שכוונתו לדבר זה, לבר נטלין, ר"ל שבשבת רשאין כל איש הישראלי ליטול לעצמו וליהנות מכל דבר החיצונות ובר הוא לשון חיצונות כידוע ולא אעלין הני כלבין דחציפין. ר"ל שע"כ רשאין כ"כ להרבות תאוותם בשבת יותר משאר ימים כי לא אעלין בשבת הני כלבי דחציפין שגם חלק הרע של הקלי' נכלל בקדושה ואין להם שום עליה כלל בשבת להאחז בקליפות האכילה:

בגמרא שאמר הקב"ה לירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל מי בראש. א"ל בן ישי בראש (סנהדרין ק"ב ע"א). לכאורה יפלא בשלמא אצל ירבעם הי' שאף שאמר הקב"ה אני ואתה ובן ישי דמשמע הקב"ה ילך קודם מ"מ הוא יקדים עכ"פ לבן ישי אבל אצל הקב"ה שיודע באמת שבודאי בן ישי יקדים מדוע הקדים הקב"ה לומר ואני ואתה ובן ישי והקדים לו ללכת קודם בן ישי. רק הענין הוא שמחשבת הקב"ה הי' בתחלה שיעשה תשובה מאהבה ולא לשום פניה ואז הי' לו באמת הליכה קודם בן ישי ואף שבן ישי הי' צדיק גמור כמאמרם ז"ל מ"מ מקום שבעלי תשובה עומדין כו' אבל כיון שהראה בדיבורו שאין כוונת תשובתו ממש אלא כדי להקדים לבן ישי כיון ששאל מי בראש ע"כ לפ"ז שפיר השיב לו הקב"ה מכיון שכך כוונתך אין בכח תשובתך להקדים לבן ישי:

בגמרא כל הדר בארץ ישראל דומה כמי כו' וכל הדר בח"ל דומה כמי כו' הלשון דומה אינו מדויק כלל. ונראה כוונת הגמרא עפ"י מה שמביא בחובת הלבבות מתחבולות היצר שלכל א' בא אצלו לפי ערכו לזה שמורגל בעבודת השי"ת אומר לו כבר הגעת למעלות החסידות וראוי לך להוכיח את אחרים עיין שם שמאריך בזה. ולרשע אשר קרבת אלהים לא טוב לו. הוא בא ג"כ אליו במרמה לומר כבר אין לך חלק באלהים חיים אין לך עוד תקומה להתקרב לעבודתו ית' וזה כוונת הגמרא הדר בא"י כי א"י נקראת יראת אלהותו ית' וזה כל הדר בא"י. ר"ל מי שמרגיל א"ע לגור בא"י ביראת אלהים בא היצה"ר אצלו ואומר לו כבר הגעת למדרגה גדולה חלק אלוה אבל באמת אין לו אלוה וזה דומה כמי שיש לו אלוה. והדר בח"ל. ר"ל מי שהוא חוץ ליראת שמים אף שהוא רק מעט מרוחק מהשי"ת. מסית היצה"ר אותו ואומר לו כבר אין לך חלק באלהי"ם שמח בחור אכול ושתה. ובודאי היה יכול לבוא לידי תקנה ע"י תשובה כי חפץ חסד הוא והיצה"ר מטרידו מן העולם וזה דומה כמי שאין לו אלוה שמייאש א"ע שאין לו אלוה וא"א שיהי' לו תקומה עד שנטרד ובאמת הי' באפשרי שיהא לו תקומה ע"י תשובה וזה דומה דייקא ודוק. ע"כ מספר עץ הדעת:

תוכן העניינים

אמרי צדיקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה