אמרי צדיקים· רבי מאיר בורנשטין
מס' תורת השלמים
בעת הוצאת ס"ת מההיכל אין לדבר כלל שצריך לעמוד ביראה כמ"ש בזוהר הקדוש פ' ויקהל דף ר"ו אר"ש כד מפקין ס"ת למקרי ביה מתפתחין תרעי שמיא דרחמי ומעוררין האהבה לעילא. ועוד אמרו שם דיהא דומה בעיניו כאלו עתה מקבל התורה. וז"ל כד סליק ס"ת לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת וזיע ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכין אודנייהו. ולית רשו לעמא למפתחא פומיהון אפילו במילי דאורייתא וכ"ש במלה אחרא אלא כלהו באימתא כמאן דלית ליה פומא:
ביום ב' וה' צריך לקרות בתורה הרבה יותר משאר ימים. כי שני ימים אלו בחי' הרוח. והתורה כנגד הרוח, וז"ס תקנת עזרא לקרוא בתורה ב' וה'. והוא סוד עליית משה רבינו לקבל הלוחות ביום ב' וירידתו ביום ה' מהאר"י ז"ל:
אם בקשת ליטול עצה, מן התורה הוי נוטל וכן בדוד הוא אומר בפקודיך אשיחה. ילקוט משלי רי"ט. וכתב הרב מהר"א הכהן קבלתי מרבותי כשהיו רוצים לעשות איזה דבר והיו מסופקים אם לעשותו אם לאו. היו נוטלים חומש או עשרים וארבע, והיו פותחים אותו ורואים בראש הדף מה פסוק היה מוצא. וכפי מה שהיה מראה אותו הפסוק היו עושים ונמצא שהיו מתייעצים עם התורה כדת מה לעשות בכל עניניהם, וזה עצמו רומז המאמר הזה דמורה היתר לעשות כך ואין זה בכלל משתמש בתורה עכ"ל:
ס"ת אינו מנוקד כדי שיוכל האדם לדרוש מה שירצה, כי האותיות כשאינם מנוקדות סובלות כמה כונות ומתחלקות לכמה ניצוצות ומפני זה נצטוינו שלא לנקוד ס"ת כי משמעות כל מלה לפי הנקוד ואין משמעותה עם הנקוד כי אם ענין אחד, ובלי נקוד יוכל האדם להבין כמה ענינים נפלאי' רבים ונכבדי' והבן זה כי תצטרך זה בהרבה מקומות. הרב מהר"א הכהן משם רבינו בחיי. וכתב הוא ז"ל דיש לומר טעם אחר דרומז על התורה דהיתה לפני הקב"ה קודם נתינתה לתחתונים שהיו מספר אותיותיה לפניו ואינה עשויה תיבות כמו עתה. והטעם לסדרה כפי מה שיתנהג העולם. ולפי שחטא אדה"ר סידר האותיות שלפניו בתיבות מספרות ענין מיתה ויבום וכיוצא. ואם לא היה חוטא שלא היה מיתה היה מסדר האותיות בתיבות מספרות ענין אחר. ולכן אין בס"ת לא נקודות ולא פסוק פסוקים ולא טעמים רמז לתורה כמו שהיתה בתחילה תל של אותיות בלתי מסודרות. ותכלית כונתו ית' כי כשיבא משיח ובלע המות לנצח אין שייך מיתה וטומאת מת וכל כי הני מילי ואז הקב"ה יפסיק תיבות של ספר תורה ויחבר אות תיבה זו בתיבה זו לחבר תיבות שיובן ענין אחר. וזהו תורה חדשה מאתי תצא. והלא תורה נצחי. אלא שהס"ת יהיה אז. כעכשיו והקב"ה ילמדנו לקרותו על סדר שיעור האותיות שיחבר זו עם זו שיהיה תיבה אחת וילמדנו חילוק וחיבור התיבות עכ"ל הרב מהר"א הכהן:
ואני בעניי אומר כי מ"ש שהתורה היתה תל אותיות אם לא נמצא ברז"ל לדעתי הקצרה אינו, אלא שכל התורה שמותיו של הקב"ה והיו אותיות אלו כתובות בצירוף שמותיו ית'. והחטא גרם שנכתבו אותם אותיות בתיבות אלו, ועמ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד טנת"א:
תורה לא ניתנה ע"י המלאכים. לפי שהתורה קידושין לישראל והמלאכים אינם בתורת קידושין ואינם יכולים להיות שלוחים. ועי"ל שהוצרך משה רבע"ה להיות שליח שהוא כלול מכל נשמות ישראל:
גם מביא בשם הרב באר שבע כתיב מדבר שקר תרחק. ולא כתיב לא תדבר שקר, כי העולם מלא שקר כמשז"ל לז"א תרחק, עכ"ל:
ירגיל אדם א"ע בתפלה זו בכל יום. ה' אלהי"ם הפושט יד בתשובה לקבל השבים ומסייע לבא לטהר פתח ידך וקבלני בתשובה לפניך. וסייעני להתחזק בתורתך. ועזרני נגד השטן הנלחם בי בתחבולות ומתנקם לנפשי להמיתני. אל ימשול בי. ורחקהו ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבי. ותשקיעהו בתוך מעמקי מים רבים. וגעור בו לבל יעמוד על ימיני לשטני ועשה אשר אלך בחוקיך, והסר לב האבן מקרבי. ותן לי לב בשר, אנא ה' אלהי שמע את תפלת עבדך ואל תחנוניו וקבל את תשובתי ותחנתי ובקשתי, ויהיו לפני כסא כבודך מליצי יושר להליץ בעדי ולהכניס תפלתי באזנך, ואם בעונותי הרבים אין מליץ בעדי ואין מלמד עלי זכות, חתור נא לי מתחת כסא כבודך, ורחמיך וחסדיך יהיו מליצים לפניך ושמע תפלתי כי אתה שומע תפלת כל המבקש רחמים ממך, כי מקור הרחמים אתה ואין זולתך מרחם ומושיע, ברוך החונן ומרחם ומושיע חנם:
והמכשלה הזאת תחת ידך, ואיתא אין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהן, הפי' הוא, מצד החכם הלומד לא היה אירע לו שום מכשול בהתורה שלומד או שאומר, אך הוא רוצה לפעול טוב בתורתו עבור ישראל. ויש נשמות שאינם יכולים להתתקן אם לא ע"פ טעות החכמים וזהו חסורא מחסרא והכי קתני, כי יש נשמות שפגמו מאוד ואינם יכולים להתתקן ע"פ התורה רק ע"י חסורא מחסרא שנחסר מתחלה אז והכי קתני יש להם תיקון ולכן אסור להגיה בספרים כי יש לכל טעות שורש כיון שבא באותיות בהספר ואפילו טעות דמוכח אסור למחוק, כי אם לכתוב מן הצד שזהו טעות הדפוס [כמ"ש בשם הרמב"ן יד המגיה בספרים תקצץ] וזה טיעת עצי נשמה, שע"י טעות הנ"ל יש תיקון אפילו לעצי נשמה, היינו אפילו אותם הנשמות שהם כעצים יבשים נשמה שהם שוממים ונעים ונדים ח"ו, לכולם יש להם תיקון ויתהווה מטעות לשון נטיעה והכל ע"י החכם. ולכן צריך החכם האמתי לומר כל הנוסחאות והגרסאות שכתוב בהספר, וזהו הפי' בתיקונים תיקון ס"ח וז"ל מאן דנטר ברית האי הוא עד עליו ע' משמ"ע ד' דאח"ד, ואי לא נטר ברית פרח מני' קוצא מן ד' ואשתאר אחר, ונרשם שם בתיקונים בזה הלשון עד ער כאן חסר, ויש לומר הפירוש, אם הוא שומר הברית אזי עד, ואם פוגם ח"ו נעשה מהד' רי"ש אבל ע"י כאן חסר, היינו שירגיש החסרון באמת ויהי' נכנע באמת אזי ער, מזה גופא יהיה לו התעוררות לתשובה, וכאן חסר יהי' תיקון לכל החסרונות ופגמים, לבד שיש בזה רזין וסתרי דאורייתא:
עוד אמר שכוונת התפלה שלפעמים מתפללים שלא בזמנה, הוא כי יש נשמות ישראל שאם היה הירא ושלם מתנהג ע"פ ד"ת, לא היה יכול להעלותם, לכן מזמנים לו מניעה שיעשה לא ע"פ ד"ת כדי שיהיה להם עלייה ג"כ, ויש נשמות שתיקונם הוא ע"י דברי תורה, ויש שתיקונם ע"י תפלתו, ויש נשמות שמדברי מוסר אין יכולים לעשות להם טובה כי אם בדיבורים, ויש בזה רזין עילאין וד"ל והמ"י:
דקדוקי עניות מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, לכאורה קשה מהו הלשון דקדוקי עניות לשון רבים, והפי' הוא, כי יש שני מיני עניות, עני בגשמי, ועני ברוחני מן הדעת ח"ו וזהו דקדוקי עניות ב' מיני עניות, מעבירין, ע"י מה יכול להעביר ולתקן זה, את האדם, שיתקשר עצמו להאדם, פי' להצדיק שיש בו דעת קונו:
אמר שמהריב"ש ז"ל ואילך התחילו התיקונים לא ע"י סיגופים כי אם ע"י התקשרות ליראים התחיל להתנוצץ משיח, אעפ"כ מי שיודע בעצמו שיש לו כח יסגף א"ע מעט:
להיות לכם לאלהים, פי' צריך האדם להסתכל שגם הלכם, תאוות היתר יהיה לאלהים, בלתי לה' לבדו, ע"כ מספר שארית ישראל: