אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף סג:
כי היכא דלא נגררו אבתרי' פי' דמיירי שיש פנים להתיר ולאסור [ובלא"ה היה דעתם לטהר רק שלא היו מטהרין לפי שהוא אוסר וחכם שטימא אין חברו רשאי לטהר כו' אבל כדי שלא נגררו אבתריה לא חששו לזה] דאל"כ איך היו מורין שלא כהלכה:
ושב אל המחנה כו' ופירש"י ד"ה והיינו כו' לא גרסינן ומשרתו כו' (עי' ביאור על זה בביאור הגר"א על אגדת ברכות):
הסכת עשו כתות והס לשון שתיקה שכשעוסקין בחבורה כשאחד מדבר כולן שותקין:
ולא עוד אלא שמטפשין שהתורה מועילה בשלשה דברים שנותנת חיים. ומצלת מחטא. ומחכמת. אבל כשלומד ביחיד הוי להפך:
חמאה של תורה כו' ע"ד מ"ש באבות פ"ה ד' מדות ביושבים לפני חכמים ספוג ומשפך כו' ספוג שסופג את הכל פי' שיש אדם שלומד הכל ביחד ואינו רואה להפריש הפסולת. ויש שבורר הסולת וכן בחלב יש ששותיהו עם הנסיובי ויש שמטריח לעשות חמאה כן בתורה יש שלומד בפשוט ויש שמטריח ללבן ההלכה ולזה צריך יגיעה להקיא חלב שינק מאמו:
ומיץ אפיים כו' זוכה להבחין בדיני ממונות ודיני נפשית ולא גרם בין:
רש"י ד"ה עשית חסד שהאכילם שנא' ויבוא אהרן וכו' וקשה וכי מפני שאכל עמהם עשה עמהן חסד אלא הנכון דקאי על מה שמתחלה קרב יתרו את משה והאכילו שזה היה לטובתו כמו שנא' קראן לו ויאכל לחם ונחשב לו כאילו עשה חסד עם כל ישראל דמשה הוא עיקר כל ישראל (והכי דייק לישנא דגמרא ומה יתרו שלא קרב את משה כו'):
שילדו ששה בכרס אחד. אבל בירושלמי איתא בסגנון אחר שהיה שם הארון ג' חדשים והיו יולדות לז' ימים ולסוף ז' ימי טומאה טבלו ושמשו וילדו גם כן לכוף ז' וכסדר הזה היו יולדות בכל הג' חדשים נמצא היו יולדות בג' חדשים ששה בנים ולפ"ז אתי שפיר מ"ש (בשמואל ב' ו' י"ב) דאמרו לדוד כי ברך ה' את עובד אדום דמיד ידעו שבירך אותו ולגמ' דידן דקאמר בכרס אחד דמשמע שהיו יולדות בפעם א' וא"כ קשה מניין ידעו בג' חדשים הראשונים שילדו ששה בכרס אחד ויש לומר בדוחק דכיון שהי' ההריון גדול כ"כ שהי' ששה בכרס אחד מסתמא הי' ניכר מיד קודם שלשה חדשים.