אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף נג.
בדין הוא דאפי' מחצה על מחצה נמי מברך כו' וקשה דהוי מצי למימר איפכא דתני רישא משום סיפא וי"ל דאפי' בכותי ודאי לא הוי אלא גזרה משום כותי ראשון ועמוד ראשון וע"כ אין להחמיר בספקו:
משום ברוב עם הדרת מלך מכאן משמע דכל הברכות יותר טוב שאחד מוציא את כולם משום ברוב עם כו' ואפי' לב"ש אי לאו משום ביטול בהמ"ד היה אחד מוציא את כולם (וכ"כ בביאורו סי' ח' ס"ק י"ב ודלא כהב"י שם):
של בית ר"ג לא היו אומרים מרפא בבהמ"ד מכאן משמע דאומרים אסותא אלא שבבהמ"ד אין אומרים מפני ביטול אבל בתוספתא שבת פ"ח חשיב דבר זה בין הדברים שאסורין משום דרכי האמורי (וכבר עמד בזה הפליאה הגאון ר' ישעי' ברלין ז"ל בגליון הש"ס) ויש לומר דאין הפירוש כמו שהעולם סוברים דחכמים סברי דאפי' בבהמ"ד מותר אלא אדרבה דחכמים אוסרים בכל מקום אפי' שלא בבהמ"ד משום דרכי אמורי אלא שר"ג מתיר בכל מקום רק בבהמ"ד לא היה מתיר מפני ביטול בת המדרש ובאמת הלכה כחכמים לכך אסור בכ"מ (ועי' בגליון הש"ס מהגרע"א ז"ל כאן בשם פרקי דר' אליעזר וכן הוא שם בתוספתא פ"ח מ"ב דשבת דת"ק אוסר מפני דרכי האמורי וראב"צ מביא ע"ז שבית ר"ג לא היו אומרים רק מפני ביטול בהמ"ד וכמו שהגיה הגר"א ז"ל שם):
תוס' בד"ה אין מברכין עליו פירש"י מיהו מברכין בורא שמן ערב וכו' כאן משמע דהתוס' מסכימין לרש"י דמברכין על שמן העשוי להעביר את הזוהמא אבל לעיל מ"ג ד"ה שמן והדם כתבו דשמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין [שאם ס"ל לתוס' שם כרש"י כאן למה הוצרכו לפרש שם שלא להעביר הזוהמא הו"ל לתרץ דאיירי בשמן אפרסמון ועי' בצל"ח שם מ"ג ב' על תד"ה שמן כו' ע"ש] (והתם ע"כ מיירי בשמן אפרסמון דאי במשחא כבישא ברכתו שוה להדס שהוא בורא עצי בשמים ואם כן למה קתני מברך על השמן ואח"כ מברך על ההדס כו' עי' מ"א סי' רי"ז ס"ק ה'):
ומיעוטא נמי לגמר את הכלים הרמב"ם פסק דריח שאין לו עיקר היינו שנבלע בשאר דברים אין מברכין עליו וראיתו מכאן והוא תמוה דהכא אפי' על הבשמים עצמם אין מברכין מפני שלא נעשה להריח אבל אם נעשה להריח אפי' ריח שאין לו עיקר מברכין (עי' ט"ז סי' רי"ז ס"ק ב' ומ"א סי' רט"ז ס"ק י"ג):
המהלך בע"ש בטבריא ובמוצש"ק בצפורי כו' ובזה מתפרש מ"ש (שבת קי"ח) יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בצפורי וה"פ דאנשי טבריא הן מכבדין שבת בכניסתה והיו מגמרין את הכלים ומדליקין נרות ואנשי צפורי היו מכבדין שבת ביציאתה והיו מגמרין הכלים לכך אמר יהי חלקי עם שניהן (וכ"כ ר' יונה וזהו דלא כפירש"י שם):