אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף מט:
תוס' בד"ה אי בעי אכיל וכו' צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסיקו הגשמים והרא"ש כתב בשעה שיורדים גשמים ומחמת זה כתב הרמ"א (סי' תרל"ט ס"ה) ג"כ שיאכל בליל א' של סוכות כזית בסוכה אפי' בשעה שיורדים גשמים וטעות גדול הוא דממ"נ אי הוי שם סוכה בשעה שיורדים גשמים אם כן מאי חילוק בין ליל א' לשאר ימים ואי לא הוי שם סוכה עליו בשעה שיורדין אם כן מאי מועיל מה שיאכל בסוכה אלא טעות נפל ברא"ש וצ"ל לאחר שירדו הגשמים וכמו שכתבו כאן התוס' בפירוש לאחר שיפסקו הגשמים [ולהרמ"א יש לתרץ דסוכה הוי גם בירידת גשמים רק דפטור מטעם מצטער ובלילה ראשונה ילפינן אפי' מצטער חייב ולכן אפי' בירדו גשמים חייב והגר"א ז"ל לכאורה ס"ל דהטעם [דבגשמים פטור] דילפינן תשבו כעין תדורו כמ"ש תוס' סוכה כ"ו ובגשמים אינו דירה כלל] והשתא אתי שפיר דיש חילוק בין ליל ראשון לשאר ימים דבשאר ימים אין החיוב לאכול משום סוכה אלא משום יו"ט צריך לאכול כזית ואם יכול לאכול בסוכה חייב לאכול בסוכה ואם ירדו גשמים ואכל בביתו ופסקו הגשמים אינו מחויב לאכול עוד הפעם בסוכה כיון שכבר יצא ידי אכילה בשביל יו"ט אבל ליל ראשון אע"פ שכבר אכל אם פסקו הגשמים אח"כ צריך לאכול בסוכה עוד הפעם דאע"פ שכבר יצא בשביל יו"ט אבל לא יצא בשביל אכילת סוכה שליל ראשון מחויב הוא לאכול בסוכה כזית וא"כ צריך להמתין אפי' כל הלילה כדי לאכול בסוכה אבל בשעת הגשמים אינו צריך לאכול אפי' ביום ראשון (וכ"כ בביאורו סי' תרל"ט ס"ק כ"ה):
בא"ד מיהו בכתובות כו' משמע דכולן שוות ומשמע משם דאשה חייבת נמי בשלש סעודות (ע"ע ביאורו סי' רצ"א ס"ק י"ז) וגם במלוה מלכה וגם בעינן דוקא פת ע"ש:
אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא לפי פשוטו ה"פ דלענין הזכרת השם דהיינו אלהינו הכל שוין רק שהחילוק הוא לענין ההוספה שבמאה אומר כו' רק דלפ"ז קשה הא הוא מיותר ולכן צריך לומר דהכונה דוקא זה לבד ולכן פריך בגמ' ע"ז הא גופא קשיא כו' וכמפורש לקמן]: