אור ברסלב
אמרי נועם מסכת ברכות › דף לו:

אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

מסכת ברכות · דף לו:

דף לו.

תוס' ד"ה קליפי אגוזים קליפי רימונים כו' מכאן משמע שיש לברך על הגרעינין של תפוחים בורא פרי העץ דברי התוס' תמוהים דהגמ' קאמר דהם נעשים שומר לפרי וע"כ נוהג בם ערלה אבל לענין ברכה בעינן שיקרא פרי ולא שומר אך ראיית התוס' הוא מגרעינין שהגר עינין לאו שומר הן אך בירושלמי משמע דמה שהגרעינין חייבים בערלה ג"כ מטעם דהוי שומר (עי' ביאורו סי' ר"ב ס"ק ח'):

הלכתא כמר בר רב אשי ומדלענין ערלה לא פרי הוא לענין ברכה נמי וכו' מהרש"ל מוחק זה ואומר דאין זה אלא גירסת בה"ג ועי' מה שמקשה על זה אבל רבינו מקיים גי' הבה"ג דלכאורה קשה אמאי קאמר והלכתא כמר בר רב אשי מ"ט לא אמר הלכתא כר' יהודה אמר רב דהוא עיקר בעל המימרא ועוד מה שהקשה על מר בר רב אשי לעביד מר כב"ש דמקיל למה לא פריך הכי לר' יהודה אמר רב ועוד מאי מקשה על מר בר רב אשי מאי דעתך כר"ע ולעביד כב"ש כו' בשלמא ר"ע מקיל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ אבל אי היה ר"ע מחמיר בארץ לא הוי מקילינן בחוץ לארץ ואם כן מאי פריך ולעביד כב"ש הא ב"ש מחמרי בארץ ועוד יש לדקדק דמעיקרא אמר בגמ' דמקיל בארץ כו' וכאן קאמר מאי דעתך כר"ע דמקיל סתם ולא קאמר דמיקיל בארץ אלא דהכי פריך מאי דעתך כר"ע דמקיל סתם משום דבחוץ לארץ דרבנן לכך אזלינן לקולא לעביד מר כב"ש דמקילי טפי מהאי טעמא משום דבחוץ לארץ הוא מדרבנן והשתא אתי שפיר דלא מקשה מניה לעיל לר"י דר"י אמר טעמא משום דכל המקיל בארץ וב"ש לא מקילי טפי מר' עקיבא בארץ דלב"ש הכל ספק אף הקפרסין אבל למר בר רב אשי פריך שפיר כיון דטעמא משום דחוץ לארץ דרבנן מקלינין כר"ע אם כן לעביד כב"ש דמקילי טפי אפי' גבי אביונות וזה היא דקאמר הבה"ג מדלענין ערלה לאו פרי הוא בחו"ל משום דבדרבנן אזלינן לקולא א"כ לענין ברכה נמי לא פרי הוא ואפילו בארץ ישראל לכך אף בארץ ישראל מברכין בורא פרי האדמה דהא ברכה הוא מדרבנן אפי' בארץ ישראל (ועי' ביאורו סי' ר"ב ס"ק ט"ו וביו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"א ובס' שנות אליהו):

תוס' ד"ה שיעורו כפול הלבן מכאן יש ללמוד דעל בוסר] פחות מפול לא מברכינן כו' כתב הרא"ש מדילפינן מהכא לענין בוסר הכא נמי ילפינן לענין שאר אילנות דמשיוציאו מברכין עליהם בורא פרי העץ ולרבינו אינו נראה דלענין ברכה בעינן שיגיע לעונת המעשר דהיינו שיעשה אוכל (וכ"כ בביאורו סי' ר"ב ס"ק ז'):

גרוע רש"י פי' משיגדיל כגרוע ורשב"ם פי' משיראו הגרעינין וכ"ה בירושלמי:

תוס' ד"ה ברטיבא ועל צוקרו מברך בורא פרי העץ וכ"פ הרא"ש אבל הרמב"ם פסק שמברך שהכל וטעמא מפני שבא לשינויים הרבה (עי' ביאורו סי' ר"ב ס"ק למ"ד):

רש"י בד"ה שריא אין בהם משום בשולי נכרים כו' יש בזה כמה טעמים א' סתם כלים אינן בני יומן ב' מפני שנותן טעם לפגם במרקחת ואפי' הן בני יומן) ג' משום דאומן לא מרע נפשיה לעשות בכלים שקבועים למזון (עי' ביו"ד בביאורי הגר"א סי' קכ"ב ס"ק י"ט ובמרדכי כאן):

בפלפלא כו' הא ברטיבתא כו' עי' ביאורו סי' ר"ב ס"ק ל"ב ומ"א שם ס"ק ל"ה:

תוס' ד"ה כל שיש בו מה' מינין וטוב להחמיר ולגמוע בתוך הסעודה זה קאי על שיש לו ספק אם הוא עיקר או לא אז צריך לאכול בתוך הסעודה:

אמר רב יוסף כוותיה דרב כהנא מסתברא כו' פי' מסתברא דהלכתא כוותיה אבל לא מטעמיה דלטעמא דסמידא עיקר משמע דוקא אם הוא עיקר ולדידן כל שיש בו מה' מינין אפילו בשאינו עיקר וכ"פ התוס':

תוכן העניינים

אמרי נועם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה