אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף כ.
נשים ועבדים וקטנים כו' פי' רש"י אפילו קטן שהגיע לחינוך לפי שאינו מצוי אצלו בשעת ק"ש. והתוס' הקשו עליו מדאמרינן קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה ואמרינן זו שמע ישראל. ועוד הקשו על תפילין מדאמרינן קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין. ע"כ פי' רבינו תם דקאי אקטן שלא הגיע לחינוך וכו' ודעת רבינו כפי' רש"י ומה שהקשו התוס' ממ"ש מלמדו שמע ישראל. לא קשה מידי דזהו רק מפני חינוך לימוד התורה ולא מפני מצות ק"ש וגם די בפסוק ראשון לבד. ועוד דבירושלמי כתוב מלמדו ג"כ פסוק שמע בני מוסר אביך שהוא מוסר. וגם פסוק תורה צוה לנו שהיא תורה. ופסוק שמע שהוא קבלת מלכות שמים ולא מחמת חיוב ק"ש הוא ומתפילין ג"כ לא קשה מידי דודאי שיודע לשמור תפיליו הוא יותר מאוחר משהגיע לחינוך שצריך לידע לשמור תפיליו שלא ישן בהם ושלא יפיח בהן. וגם י"ל מ"ש שאביו לוקח לו תפילין אין פי' שהוא חייב להניח רק שאביו לוקח לו ומרגילו אבל הוא באמת אינו מחויב בזה (עי' ביאורו סי' ל"ז סק"ז [ובסי' ע' סק"ד]:
וכי לא אשא פנים לישראל וכו' והם מדקדקים עד כזית ועד כביצה. יש לדקדק למה נקיט כאן דוקא חומרא זו ולא נקיט חומרא אחרת כגון בנות ישראל החמירו על עצמן כו' (נדה ס"ו ולקמן ל"א) וכדומה ויש לומר דפי' נשיאות פנים כמו דאמרינן בשבת ד' י"ג שלא נשא פנים לתורה פי' שבתורה כתוב ואל חשה בנדת טומאתה לא תקרב. ותקרב יש לפרש בב' פנים [וע"ע בבאורי הגר"א אבן העזר סי' כ' סק"א א' שפי' שום קורבה דהיינו אפילו קירוב בשר נמי אסור מן התורה. ועוד יש פנים שמן התורה אינו אסור אלא קורבה של גלוי עריות אלא שחכמים אסרו קירוב בשר. ולפ"ז אין לאסור רק בזמן נדתה שהוא מדאורייתא אבל בזמן ליבון שהוא גופא מדרבנן (שהרי טבלה בנתיים כמו שכתב תוס' שם] אינו אסור אלא דבר שהוא מדאורייתא דהיינו ביאה ממש. וכן היה דורש אותו תלמיד לכך בזמן ליבון ישן עמה בקירוב בשר והוא לא נשא פנים לתורה. פי' שיש עוד פנים לדרוש שמן התורה אסור שום קורבה אפילו רק קירוב בשר. והכא נמי יש לדרוש בשני פנים א' ואכלת פירושו אכילה גמורה. ועוד יש לדרוש ואכלת ושבעת כמ"ש לקמן מ"ט דהיינו למר בכזית ולמר בכביצה והכא הכי קאמר כיון שהם מדקדקים על עצמן עד כזית כו' נמצא שהם נושאים פנים לתורה אף אני אשא פנים להם [וע"ע בהגר"א אה"ע שם]:
בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך וכו' פרש"י מהרהר ק"ש ואינו מברך. פי' אפי' בהרהור. ור"י סבר דאפילו הברכות מברך בפה. דהכי מסקינן לקמן כ"ב ומי אית ליה לר"י הרהור וכו' פירש"י תמוה חדא דלא נזכר כלל ק"ש במתניתין ועוד קשה דהו"ל לר"י למיפלג נמי אק"ש ומלשונו משמע דלא פליג אלא אברכות. ועוד דהוי פלוגתא רחוקה ביניהם ועוד קשה לפי' ממ"ש לקמן ומי אית לי' לר"י הרהור והתני' בעל קרי שאין לו מים לטבול כו' אבל מהרהר בלבו כו' וזה תמוה מאד דעל מה קאי מ"ש אבל מהרהר כו' הא הברכות אסור אפילו בהרהור וע"כ קאי אק"ש וק"ש אמר לעיל דקורא ופי' מהרהר. ועוד מאי בין כך ובין כך דאמר ר"י דמשמע דת"ק מודה לו בחדא אלא דפליג עליה באידך והא לפי' רש"י פליג בתרוייהו. ואמר רבינו בשם הירושלמי דמפרש התם על מתניתין מאי מהרהר ברכות. והשתא הכל א"ש בעל קרי מהרהר בלבו פי' הברכות ואינו מברך. פי' בפה אבל ק"ש באמת מותר אפילו בדיבור משום שהוא מדאורייתא אבל ברכות שהוא דרבנן אינו מותר כי אם בהרהור. אלא שק"ש לא הוזכר כלל במתניתין כאן ור"י אמר דאפילו הברכות מותר אפילו בדבור והשתא לא פליג ר"י אלא אחדא והשתא גם הברייתא א"ש. ב"ק שאין לו מים לטבול קורא ק"ש ואינו מברך. פי' שאין מברך הברכות. אבל ק"ש מותר אפילו בדיבור. אבל מהרהר. פי' לא תימא שאינו מברך הברכות כלל אלא דוקא בפה הוא דאינו מברך. אבל בהרהור מברך. ואינו מוציא בשפתיו פי' שהדיבור אסור אפי' בלחש. ור"י אומר בין כך כו' ר"ל אפי' הברכות מוציא בשפתיו. [וע"ע בשנות אליהו] והא דפריך הגמ' ומשני מק"ש דאמר ק"ש וברכת המזון דאורייתא משמע שמתניתין מיירי מק"ש וכן כל הסוגיא ע"ש. זה לא קשה גם כן דבאמת מעיקרא הוי ס"ד דמ"ש במתניתין דמהרהר קאי אק"ש אבל הברכות אפילו בהרהור אסור. ור"י ס"ל דהברכות שוה לק"ש דמותר בהרהור. אבל בתר דאמר בגמ' ומי אית לר"י הרהור אע"כ דר"י מיירי בדיבור. וכיון דמיירי בדיבור צ"ל דתנא דמתניתין נמי קאי אברכות כי היכי דלא להוי פלוגתא רחוקה. והשתא הוי הגמ' באמת כמו הירושלמי. והא דקתני בעל קרי שירד לטבול אם יכול לעלות כו' דלכאורה קשה אמאי לא יקרא קודם הטבילה לפי' הירושלמי ניחא דהא דמתיר כאן היינו דוקא באין לו מים והכא הרי יש לו מים. או משום סמיכת גאולה לתפלה דתפלה צ"ל תיכף לאחר נץ החמה ותפלה ודאי אסור קודם הטבילה. ולפ"ז מ"ש יתכסה במים ויקרא ר"ל שיתפלל ג"כ מיד. ולפ"ז ניחא הא דמקשה לקמן (כ"ה) לימא תנן סתמא דלא כר"י ואח"כ כשמתרץ כר"י וכותיקון מקשה והרי לבו רואה את הערוה דבתחלה לא היה יכול להקשות והרי לבו כו' דאיכא למימר שהלב חוץ למים דזה לא מקרי ראיה. אבל כשמתרץ כר"י וכותיקין שרוצה לסמוך גאולה לתפלה ורוצה לקרות ק"ש להתפלל בעונתו וא"כ צ"ל הא דקתני יתכסה במים ויקרא. ר"ל שיתפלל ג"כ ובתפלה צריך שיכסה לבו וכיון שמכסה גם הלב פריך הרי לבו רואה כו'