אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף יח:
והמתים אינם יודעים מאומה אלו הרשעים שבחייהם קרויים מתים. מתיבת מאומה דרוש דאפי' בחייהם אינם יודעים. דמאינם יודעים ליכא למשמע מיניה אלא דבמיתתן לאו חיים הם היפך הצדיקים דבמיתה קרויים חיים. אבל מהא דכתיב מאומה שמיותר הוא דרוש שאפילו בחייהם אינם יודעים כלל:
והלך ולן בבית הקברות. פי' בליל שני של ר"ה דאי בליל הראשון הא אכתי לא נגזר ומנא הוו ידעי:
אזיל אבתריה לחצר חות. פי' מקום שהנשמות יושבים שם ולא בה"ק ממש (כתב הרד"ל משום ששמואל כהן היה (וכמ"ש מגילה כ"ב) ולכך אמר שימות מחמת שאזיל לאותו מקום. ובספרי דמט"ט איתא היאך אזלינן להתם:
אמאי יתבת אבראי מ"ט לא סלקת. פי' שהוא ב' שאלות למה יתבת בהאי מתיבתא אבראי ולא עמהם בשורה. ומ"ט לא סלקת לישיבה שלמעלה. ותירץ לו דכל כי הנך שני כו' לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא. וכיון דלא יכולתי לעלות למתיבתא דרקיעא לכך אני יושב כאן אבראי משום שגנאי הוא לי לישב עמהם עד דמעיילינא למתיבסא דרקיעא: