אור ברסלב
אמרי נועם מסכת ברכות › דף יז.

אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

מסכת ברכות · דף יז.

דף טז:

בקרן אורה. פירש"י בזוית אורה. פי' דלא מצינן למימר דקרן היינו זיו [מלשון כי קרן פור פני משה דבר מזהיר] דהאיך שייך לומר אח"כ בקרן חשיכה לכך פרש"י זוית:

שאור שבעיסה הם הערב רב שהם גרועים מן אוה"ע שהם מבטלין את ישראל מן המצות [הם הרשעים שבישראל המחטיאים את אחרים] (עי' ס' אבן שלמה סי' קנ"ב):

עפר אני בחיי ק"ו במיתתי. פי' שאפילו המצוה שאנו עושים אין אנו עושים בשלמות משום שאנחנו עפר ואין בכח החומרי לעשות המצוה כראוי. ומ"ש ככלי מלא בושה וכלימה פי' מחמת עבירות. וז"ש כי הוא ידע יצרינו זכור כי עפר אנחנו. פי' כי הוא ידע יצרינו שגורם לנו לחטוא ועוד זכור כי עפר אנחנו. שאפילו המצות שאנו עושין אין אנו עושין בשלמות:

אני בריה וחברי וכו' אני משכים והוא משכים. פי' שאני אומר שאני טוב ממנו. וא"ת שאני משכים ר"ל שאני מוכרח להשכים (והוא לא וא"כ לו יותר נקל ועל זה] אומר שגם הוא משכים:

ושמא תאחר אני מרבה והוא ממעיט לפי פשוטו קשה שמקודם אמר אני על התורה והוא על שאר מלאכות ואח"כ אמר הכל על התורה וי"ל דה"פ שמא תאמר שמלאכתו טוב ממני שאני מחויב להרבות והוא אינו מחויב להרבות ויכול למעט. לכך אמר שגם אני אינו מחויב להרבות שאפילו אם אמעט אם אכוין לבי לשמים הוא טוב. אלא שאני רוצה להיות לי יותר ויותר וא"כ גם הוא אם היה יודע שיהיה משתכר היה פושה כל היום:

תוס' ד"ה ונפשי כעפר לכל תהיה כו'. פי' שיהיה האדם כלא חשיב בעיניו וכעפר ועי"ז יהיה לקיום כמו עפר שאין שולט בו שום כליה:

והכל למיתה הם עומדים. פי' תמיד שמיום הלידה הוא הולך למיתה שבכל רגע שחיה הוא יותר קרוב למיתה:

לשקוד על דלתי תורתו. פי' שכל תיבה שבתורה הוא כמו דלת שנפתח לכמה חדרי הבית. כגון שכתוב בתורה לעשות סוכה. ובגמ' מפורש כל הפרטי דינים איך לעשות הסוכה ודין ישיבתה וע"כ מה שכתוב בתורה לעשות סוכה הוא דלת ופתח לכל דינים שבגמ' בהלכות סוכה):

ערום ביראה. פי' שיעשה תמיד כנגד יצה"ר ברמאות כמו שהיצה"ר הולך ברמאות כמ"ש והנחש היה ערום:

וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. ומקשים רש"י ותוס' הא אמרינן לעולם יפסוק אפילו שלא לשמה כו' ומחלקים בין עוסק לכבוד ובין עוסק לקנטור אבל בתוס' פסחים (דף נ' ע"ב) חזרו וכתבו שבשני הדברים נוח לו שלא נברא כי מה חילוק הוא בין העוסק לכבוד ובין העוסק לקנטור ומ"ש לעולם יעסוק וכו' פי' שלא לשם כונה. אלא כמנהג אבותיו בידו ולכך מביא התוס' בפסחים זריז ונשכר זריז ונפסד ע"ש בתוס':

ועטרותיהם בראשיהם. פי' שהם חפשים מעול שעבוד כמ"ש ר"ה (דף ח' ע"ב) מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהם ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלים ושותין ועטרותיהם בראשיהם (עי' ע"ז (ס"ה א') בעובדא דבר שישך):

נשים במאי זכיין לכאורה קשה מאי פריך במאי זכיין היא יש להם כמה מצות ויש לומר לפי שהמצוה אינה מגונה אלא לפי שעה כמ"ש (סוטה כ"א) כי נר מצוה ותורה אור כו' שאינו דומה המצוה אלא לנר ותורה אין להם לכך קאמר במאי זכיין ומשני באקרויי בנייהו לבי כנישתא ונטרין לגוברייהו וכו' והיינו כמו תורה [וכמ"ש בסוטה כ"א א' שם נהי דפקידי כו' ע"ש]:

תוכן העניינים

אמרי נועם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה