אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף יב.
תוס' ד"ה לא לאתוי נהמא כו' ע"ש שהביא דעת הרי"ף שפסק בעי' לקולא ור"י פסק לחומרא והש"ע סותר א"ע דבברכת בפה"ג בסי' ר"ט פסק כהרי"ף ובסי' תפ"ז ס"ח גבי יו"ט פסק דבעינן דוקא שיודע שהיום יו"ט אלא שטעה בדיבורו וזה אינו כ"א לר"י משא"כ להרי"ף אע"פ שאינו יודע יצא נמצא שסותר את עצמו. והמ"א (סי' ר"ט ס"ק ג) דחק ליישבו אבל אינו מיושב וצ"ע (עי' ביאור הגר"א סי' ר"ט ס"ק ה' וסי' תפ"ז ס"ק ד) [א"ה ולהסברא שהביא הגר"א ז"ל שם סי' תפ"ז סק"ד דבתפלה קי"ל לחומרא משום דקי"ל כר' יוחנן כו' ע"ש יש לתרץ השו"ע דמחלק בין תפלה לברכת הנהנין אבל הגר"א ז"ל שם כתב דבה"ג וש"פ חולקים על זה ע"ש):
כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו. יש בזה מחלוקת הפוסקים אם צריך לחזור. ורבינו אמר שלשון לא יצא ידי חובתן משמע שאין צריך לחזור כיון שלא אמרו בפירוש צריך לחזור ולברך. (וכענין זה כתב הרמב"ן במלחמות על מאמר הגמ' פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים בלילה כו'):
תוס' ד"ה להגיד כו' ואמונתך מדבר על העתיד כו' הגאון הביא לנו ראיה ממ"ש (דניאל ב) ויציב חלמא ומהימן פשריה. שהחלום שכבר עבר אמר ויציב והפתרון שעדיין לא בא אמר ומהימן: