אמרי נועם· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
מסכת ברכות · דף י:
אפילו בעל החלומות אומר לאדם למחר הוא מת כו' פי' לפי שהחלומות באים ע"י מלאך או פ"י שד (כמש"ל דף נ"ה) ומה שע"פ שד אינו רק כשאומר שיהיה זה למחר או לזמן קרוב] יכול להיות אמת כי שמע כן מאחורי הפרגוד. אבל אם אמר לזמן אחר מאוחר ודאי שקר הוא אבל ע"י מלאך אפילו אם אומר שיהיה לאחר זמן הוא אמת. ולפ"ז יפה אמרו אפי' בעל החלומות אומר למחר הוא מת וא"כ אפי' אם נאמר שהוא ע"י שד מ"מ יכול להיות שהוא אמת ואעפ"כ אל ימנע עצמו מן הרחמים:
הטוב בעינך עשיתי שסמך גאולה לתפלה. פי' כותיקין:
ממעמקים קראתיך ה' פי' משני מעמקים היינו שיהיה לבו שפל ושיהיה המקום אשר עומד שם נמוך:
לא יעמוד לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה. הוכיחו הפוסקים דעל גבי כלי אסור לעמוד אפי' אינו גבוה ג' אבל על גבי קרקע דוקא בגבוה שלשה אסור. דאי ס"ד דגם על גבי כלי אינו אסור אלא בגבוה ג' לאשמעינן קרקע וכ"ש כלי. אלא ע"כ דבכלי אסור אפי' אינו גבוה ג' [וע"ע ביאור הגר"א או"ח סי' צ' ס"ק ה']:
אל תקרא גויך אלא גאיך פסק אבי העזרי דמים מותר לשתות. ונראה להוכיח זה מדאמר אל תקרא ולא קאמר כפשוטו. אלא להורות דמים מותר משום דלא שייך בזה גאוה וע"ע ביאור הגר"א סי' פ"ט ת"ק ט"ז]:
א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך כו' א"ל כדאי היית לחוב בעצמך כו'. לכאורה תיבת בעצמך מיותר ואמר רבינו ע"פ דאיתא בגמ' עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום כו' חייב מיתה דתנן א"ר טרפון כו' ולכאורה ראי' חלושה הוא דהתם בלא"ה היה בסכנה ומנ"ל דחייב מיתה לכתחלה. אבל ענין פלוגתתם הוא מ"ד לא עשה ולא כלום ר"ל דעבר אעשה דרבנן שקבעו הלכה כב"ה ועונשו הוא בעידן ריתחא (כמ"ש מנחות מ"א ע"א). ומ"ד חייב מיתה על דעבר אלאו דלא תסור (כמ"ש לקמן י"ט) וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. וזהו גופא פלוגתא דר"ט וחכמים. דר"ט ס"ל דלא עבר רק אעשה ולכן אמר וסכנתי בעידן ריתחא וא"ל כדאי היית לחוב בעצמך גם בלא ריתחא דס"ל דעבר אל"ת וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ועיקר ההוכחה הוא מדברי חכמים כנ"ל:
כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה והיינו דוקא הכא אבל גבי בהמ"ז ב"ה נמי מודה דמצוה מן המובחר לחזור למקומו ולברך. וז"ש לקמן נ"ג דאשכח ארנקי דדהבי: