אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן מ · ד)
ועפ"ז אפשר ליישב דברי הראב"ד בהשגות פ"ב הל"א מגנבה במש"כ הרמב"ם דהגונב נכסי הקדש אין משלם אלא הקרן, וע"ז כתב בהשגות גנב נכסי הקדש משלם קרן וחומש ואשם להקדש שהרי מעל. ותמוה דאטו הרמב"ם בדיני מעילה איירי בשוגג דהרי י"ל דהרמב"ם איירי במזיד דליכא מעילה וכבר תמה ע"ז בא"ש. ולפמ"ש הרמב"ם והראב"ד אזלי לשיטתייהו דהכא פ"י הנ"ל השיג ע"ד הרמב"ם שם דמחייב בגנב קרבן ונתנו לחבירו וחבירו לחבירו דכולם מעלו, והיינו דס"ל דבקרבן דאין מתחלל ל"ש כלל מעילה דהוצאה בשוגג ומשום דלא נעשה כלל גנב וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וע"כ גם בגונב נכסי הקדש בדה"ב במזיד דג"כ אין מתתלל ל"ש ע"ז גנבה וע"כ הא דממעט הקדש מכפל היינו בשוגג דנתתלל והוי גניבה, וע"כ השיג הראב"ד דמשלם קו"ח ואשם, אבל הרמב"ם לשיטתי' דגם בקרבן יש מעילה דהוצאה אף דאין מתחלל כנ"ל, וע"כ כתב דאין משלם בנכסי הקדש רק קרבן והיינו במזיד אף דלא נתחלל נעשה גנב להתחייב באונסין. והאומנם כי מהך דקרבן שכתב הרמב"ם דחייב בנתנו לחבירו הי' אפ"ל דאין הטעם משום מעילה דהוצאה, דכיון דאין מתחלל י"ל דל"ש ע"ז מעילה. והא דחייב בנתנו לחבירו היינו משום דזה גופא מקרי הנאה מה שנתן לחבירו וחייב במעילה משום דנהנה, ואך להדיא מבואר ברמב"ם שם הל"ז בנטל אבן או קורה של הקדש ונתנו לחבירו שניהם מעלו ויראה לי שאין הדברים אמורים אלא במועל בזדון שהרי לא נתחלל הקדש, וע"ש בהשגות דהרמב"ם מפרש דקושית הגמ' בחגיגה מ"ש הוא למ"ש חבירו היינו דשניהם ימעלו והיינו במזיד, ומבואר להדיא דהרמב"ם מחייב גם להראשון שנטל, והיינו מעילה דהוצאה מרשות הקדש אף במזיד, ותם נפרש דכונת הרמב"ם בהל"ז הנ"ל דשניהם מעלו היינו לענין מלקות דהזיד במעילה לוקה, הרי ג"כ מוכח דשייך בזה גניבה אף דאין מתחלל, וכיון דלקי בהוצאה במזיד י"ל דחייב ג"כ באונסין ע"י הוצאה, ושפיר כתב הרמב"ם בהל' גנבה דאין משלם אלא קרן, ואיירי במזיד, והראב"ד לשיטתי' בהל"ז, דס"ל דאין מתחייב במזיד ע"י הוצאה, וע"כ דמיעוטא דהקדש מכפל היינו בשוגג, וע"כ כתב דחייב קו"ח ואשם. ועוד י"ל דהראב"ד ס"ל דבמזיד ל"ש למקרי גנב להתחייב באונסין ומשום דל"ש קנין גנבה בהקדש למקני בשינוי וכדומה וכל דאין לו קנין גזלה ל"מ גנב, וע"כ דאיירי בשוגג.