אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לט · א)
הקצה״ח בסי׳ (ר״נ סק״א) הקשה על שיטת התוס', והרא״ש דמתנת ש״מ קונה למפרע מהא דאמרי' בדף קל״ג ומודה שאם נתנה במתנת שכ״מ לא עשה כלום מ״ט מתנת שכ״מ ל״ק אלא לאח״מ וכבר קדמה אחריך. והרי לשיטתם דקונה למפרע א״כ מתנת שכ״מ קדים. ובסי' (ר״ז) הקשה דהרא״ש סותר א״ע למ״ש בתשובה כלל פ"ד וז״ל שלא אמרו אחריך לפלוני אלא למי שהוא בעולם. אבל למי שאינו בעולם לא. ואע״ג דאחריך לאו כמעכשיו ובהאי שעתא ליתא למקנה בעולם כו' ואיכא למימר שתתקים אף שאין הקונה בעולם, ל״ד, לכל משכ״מ ליתא למקנה בעולם בין למ״ד עם גמר מיתה ובין למ״ד לאחג"מ ומש"ה מהני באחריך דמ״ל שתחול הקנין מיד או לאח״ז אידי ואידי ליתא למקנה בעולם בשעת קנין אבל לענין קונה לא מצינו שחילקו בין משכ״מ לשאר מתנות. ע״ש ואי נימא דקונה למפרע א״כ היכא מוכח מכל משכ״מ כיון דזוכה למפרע הרי איתא למקנה בעולם, ע״ש שכתב דדבריו סותרים. והנה לכאורה נ״ל דבכל הני הראשונים דכתבו דזוכה למפרע הוא רק כשהוציא המתנה מתח"י ונתנו להוליך לפלוני ואז ס״ל דזוכה למפרע אף דהולך לאו כזכי גם בשכ"מ מ״מ בכה״ג זוכה למפרע משום דברי שכ״מ ככתומ״ס משא״כ באמירה לחוד לכ״ע ל"א דזוכה למפרע דהרי בסי' קכ״ה מתבאר דבהולך מנה הדין דל״מ חזרה בחלי' אם מת אח״כ. ובאמירת שכ״מ הדין דכל שאם עמד מחר חוזר במתנתו אף כשלא עמד וע״ש בסמ״ע ס"ק ל"ד ובהגר״א (ס"ק ל"ג) וי"ל דלאו משום הולך בשכ"מ כזכי רק דדעתו הי' שיקנה מיד וקונה מדין משכ"מ למפרע. (ונפ"מ לענין גר דליתא במשכ"מ ועוד לכ"ד) וכל שרוצה שיקנה למפרע קונה למפרע ע"י דשכ"מ אבל באמירה לחוד באמת קונה רק לאח"מ ומסולק קושית הב"י על הטור דכתב ג"כ דקונה למפרע והקשה דהא מבואר דל"ק רק אח"מ. וכן סתירת הרא"ש הנ"ל דבספ"ק דגיטין ברא"ש מבואר ג"כ דקונה למפרע משעת נתינתו והיינו דוקא כשהוציא מתח"י ומיושב ג"כ הקושיא מהך דאם נתנה במשכ""מ לא עשה כלום די"ל ג"כ דהיינו באמירה לחוד, אולם בתוס' ספ"ק דגיטין ד"ה הא, מבואר דקונה משעת נתינת שכ"מ או אמירתו.