אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לח · טז)
ועפ"י הנ"ל יאיר לן נתיב ליישב הרמב"ם התמוה מאוד (בפ"ב מנחלות הי"ז) שז"ל וכן הדין בבני האחין ובני אחי האב אם הי' אבי אחד מהם בכור נוטל חלק בכורתו זה היורש מחמתו. והוא תמוה מאוד דאף אם אח יורש ע"י משמוש ואצל אביו הוא בכור אבל כיון שהאב מת קודם בנו, הוי ראוי וכמבואר ברמב"ם (פ"ג ה"א) אחד ממורשי אביו שמת אחר מיתת אביו הבכור והפשוט נוטלים בשוה (דהוי ראוי) וא"כ אף אילו הי' ראובן הבכור בעצמו קיים לא הי' נוטל פ"ש ממה שבא בקבר ליעקב מבנו שמעון ואיך יטלו בני ראובן חלק בכורת ראובן מנכסי שמעון שבאו ליעקב בקבר. וכבר תמה ע"ז המ"מ ובש"ג והניח בצ"ע. והנה כבר מובא (באות ג') קושית המ"ל דלמה הוצרך הרמב"ם בפ"ג הטעם דראוי תיפ"ל משום אד"א (והיא קושית הרמ"א והש"מ על הגמרא דבכורות הנ"ל ותירצו דהגמרא קאי להס"ד דלא אמרי' מאד"א. אבל על הרמב"ם קשה) ע"ש מ"ש בישוב הרמב"ם וכעת נאמר באופן אחר דהרמב"ם אזיל בשיטת הבה"ג הנ"ל (אות ד') כפי שבארנו דס"ל בישוב קושית הרמ"א הנ"ל דבאמת צריכים לשני הטעמים הא דאין נכד בכור נוטל פ"ש משום אד"א ומשום ראוי ואילו הי' חנוך בכור ראובן יורש יעקב לא מאד"א רק ע"י משמוש מראובן והיינו שבאו הנכסים לראובן בקבר וכדהוי ס"ד דגם הבע"ח גובה. אז לא הוי ראוי כיון דעתה היא הירושה לבניו מאביהם שזכה בקבר וכעת מוחזקים הם להאב. ורק משום דאמרי' מאד"א ולא זכה כלל האב בקבר ואך אילו בכור נוטל בראוי היה אמרינן דבעת שמת ראובן זכה הבכור בזכות הירושה פ"ש כשם שהי' זוכה פ"ש במלוה ומשום דראוי לבוא. וה"נ זכות הירושה שהי' יורש אילו הי' חי כשמת אביו הי' ג"כ מוריש לבנו הבכור פ"ש וע"ז נצרך הטעם דראוי, ומיושב קושית הרמ"א וגם קושית המ"ל על הרמב"ם דהוצרך לטעמא דראוי ולא סגי בטעמא דמאד"א ועפ"ז י"ל אם באת הירושה ע"י משמוש כשמת שמעון הנכסים באו ליעקב והי' ראובן הבכור נוטל פ"ש דזה ל"מ ראוי לשיטתם כיון דעתה היא מוחזק כנ"ל, ול"ק מה שהקשה המ"מ (מפ"ג) דמה שבא להמת בקבר הוי ראוי דהתם איירי שהנכד בכור ורוצה לזכות פ"ש נגד אחיו הפשוטים, יאמרו הפשוטים מאד"א ולא באו כלל הנכסים לאביהם בקבר. והא דכתב שם הרמב"ם הטעם דראוי היינו דאילו הי' נוטל בראוי הוי אמרי' דבשעת מיתת אביהם זכה הבכור בזכות הירושה פ"ש מה שהי' האב ראוי לירש את מורישו. ולכן כתב הטעם דראוי. אבל באח שהנכסים באו ליעקב ול"ש בזה מאד"א ע"כ נוטל ראובן הבכור פ"ש ממה שבא ליעקב בקבר דזה ל"מ ראוי לשיטתם כנ"ל אך אין לנו לחדש דבר זר כזה דראובן שיורש שמעון אחיו יטול פ"ש ודי לנו במה שכתב הרמב"ם להדיא דינו בבני האחין ולא בהאחים עצמם, והיינו משום דאח שכתוב להדיא בתורה שהוא יורש א"צ לזכות ע"י משמוש מאביו ויורש מעצמו את אחיו וכל שאין צריך למשמוש לא זכה באמת האב בקבר ולא באו הנכסים ליעקב. וע"כ כשהאחים בחיים אין ראובן נוטל פ"ש בנכסי שמעון, אבל כשהאחים אינם בחיים ובני האחים באים לירש את שמעון בזה ע"כ הירושה ע"י משמוש, דבני אחין לא כתיב בתורה שהם יורשים מעצמם ורק מדין משמוש הם יורשים, וע"כ אמרי' דהנכסים משמעון באו מקודם ליעקב בקבר ולא לאביהם אחי שמעון, דכשם שאילו הי' יעקב ובניו בחיים האב קודם כן כששניהם בקבר יעקב קודם לבניו. וכיון דבאו הנכסים ליעקב שוב יעקב מנחיל לראובן הבכור חלק בכורתו בקבר שיטלו בני ראובן חלק בכורת אביהם וככל בן בכור שנוטל פ"ש מזקנו, ואין יכולים בני יתר האחים הפשוטים לומר מאד"א דהיינו מיעקב קאתינא, דהרי ע"ז יש הילפותא בירושלמי דמקיש משפט האמור בבכורה למשפט האמור בפשיטות דכשהבכור בקבר יורש בכורתו בקבר להנחיל לבניו ולא יוכלו לומר מאד"א וכמבואר (באות ד') והיינו דכל שצריך להמשמוש שוב זוכה האב בקבר להנחיל לבניו, וע"כ נוטלים בני ראובן פ"ש מנכסי שמעון משום שבאו ליעקב מקודם ומיעקב לראובן להנחיל לבניו חלק הבכורה, וראוי לא הוי כנ"ל, (ואפשר דאף כשראובן בחיים אם יתר האחים אינם בחיים וראובן בא להתחלק עם בני יתר האחים של שמעון היה נוטל ראובן עצמו ג"כ פ"ש להרמב"ם דאף דראובן עצמו יכול לירש שמעון מצד עצמו אבל כיון דהבני אחים ע"כ צריכים למשמוש שוב אמרי' דהנכסים באו מקודם ליעקב וממילא נוטל ראובן פ"ש. אך י"ל להיפך כיון דראובן יוכל לירש מעצמו שוב לא אמרי' דבאו הנכסים ליעקב. ואין ראובן נוטל פ"ש. אבל עכ"פ כשכל האחים אינם בחיים אז ע"כ בא הנחלה ליעקב שפיר ס"ל להרמב"ם דנוטל פ"ש. ועיין בב"ח שהשיא דברי הרמב"ם לכונה אחרת. ותמה הפלא ופלא על הטור וב"י שפירשו כפשוט הרמב"ם ודבריו אינם מובנים לי, ובקרית ספר להמבי"ט תפס דברי הרמב"ם כפשוטם כהטור והב"י, ולדבריו נראה דגם האח הבכור גופא נוטל פ"ש וכתב לתרץ סתירת הרמב"ם באופן אחר ע"ש תירוצו כי קשה להבין ולפמ"ש אין לנו לחדש יותר מכפי שמבואר ברמב"ם רק בבני האחין. ואם כי ג"ז דין מחודש ותמוה אחרי שיצא מהרמב"ם כתבתי הנלענ"ד.