אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לח · ח)
והנה כל הנ"ל כתבנו להשיטה שבבעה"ת דבכל היורשים אמרי' מאד"א ומדחה להבע"ח, ואולם להשיטה דרק בנכד אמרי' מאד"א אבל בשאר יורשים כמו בחנוך בן ראובן שיורש דודו שמעון צריך לשלם החוב של אביו. עכצ"ל דס"ל דבאמת זכה המת בקבר וכמו אילו הי' ראובן בחיים הי' קודם לירש שמעון מחנוך בנו כן בקבר הוא קודם. וע"כ גובה הבע"ת, ורק בנכד אמרי' מאד"א מהילפותא דתחת אבותיך והיינו לומר דאף כשהי' בחיים הי' האב קודם לירש אביו מבנו שהוא נכדו של המוריש, בכ"ז כשמת הנכד, החי קודם, ולא זכה כלל המת בקבר. ועפ"ז אפ"ל במ"ש התוס' (דקי"א) ד"ה מקיש מטה האם, דר"י ס"ל דאע"ג דנפ"ל דבן קודם לבת בנכסי אבי האם היינו משום מאד"א ולא שמעינן דקודם בנכסי האם עצמה ואין נראה לרשב"א דמכת אד"א לא ירית אלא ע"י משמוש דנפלו לפני האם וירית את אמו ע"ש ולכאורה תמוה במתי פליגי דהא לקמן מבואר להדיא דאמרי' מאד"א, ולהנתבאר י"ל דפליגי בזה דהרשב"א ס"ל כהשיטה דבכל היורשים אמרי' מאד"א ולא רק בנכד, וע"כ צ"ל לפ"ז דגם אי מאד"א ע"כ הירושה בא ע"י משמוש שיורשים זכות הירושה מאביהם דאל"כ בטל לגמרי דין משמוש. ולהכי כתב הרשב"א דאי לא קדים הבן לבת בנכסי האם גם בנכסי זקנם לא יקדום הבן דאף אי מאד"א הוא ע"י משמוש והר"י ס"ל דבשאר יורשים שיורשים ע"י משמוש ל"א מאד"א וצריך לשלם להבע"ח, וע"כ דזכי המת בקבר וכדהוי ס"ד דקשה בדיני ממונות, ודחי הגמ' דבנכד אמרי' מאד"א, וע"כ דבנכד לא זכי כלל ע"י משמוש והוא יורש זקנו מצד עצמו, ולהכי קודם בנכסי זקנו הבן להבת אף דבנכסי האם שוים דלא זכי כלל ע"י משמוש, ואולם כבר נתבאר לעיל דגם בנכד ע"כ דהירושה הוא ע"י משמוש והיינו ע"י דזכה בזכות הירושה דאל"כ קשה מבת הבן ומנכד היחיד דזוכה חלק שוה כהנכדים הרבים. וע"כ דמתחלקת הירושה כאילו האב קיים, (ועיין ברשב"ם (דקט"ו) ע"ב דמה"ט כשמת יצחק מקמי עשו יעקב יורש זכותו, וזה הוא הכלל דכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודם וכמשנ"ל דזה הוא דין משמוש דיורש זכות הירושה), ולפ"ז עדיין קשה שיטת הר"י דאם בן ובת שוים בנכסי האם גם בנכסי אבי האם צריך להיות בשוה.
ואולי אפ"ל עפמשכ"ל (אות א') בשם הש"מ והגרע"א בהא דאמרי' בבן בכור מאדא"ק ובמקום אב קאימנא דשני מורישים יש לי דיוכל לומר תוכה מזקנו מצד עצמו וגם יש לו הזכות לירש ע"י עביו ומה"ט נוטל חלק בכורת אביו, ומה שהקשינו ע"ז דגם הבע"ח יאמר כן ויגבה החוב, י"ל דזה ילפינן מבן אין לו עיין עליו והנא דין משמוש הנאמר גם בנכד והיינו לענין זה דיורש זכות הירושה מאביו ומה"ט נוטל חלק בכורת אביו אבל הבע"ח יוכל לדחות דלא זכה המת בקבר לענין שעבוד החוב וכמש"ל וניחא גם הא דבת הבן והנכד היחיד נוטל כהנכדים הרבים מה"ט דיש להם הזכות ירושה ע"י אביהם, אבל בהא דבן קודם לבת בנכסי אבי האם שפיר כתב הר"י די"ל דהיינו מכת אבוה דאימא דיש להבן הזכות גם לירש זקנו מצד עצמו. וע"כ לא שמעינן דבן קודם בנכסי האם עצמה אולם גם לפ"ז יקשה כיון דשוין בנכסי האם תאמר גם הבת שיש לה הזכות לירש גם אצל אבי אמה מכח אמה שיורשת הזכות בירושתה דבירושת אמה שוין הבת והבן, וי"ל דע"ז גלי קרא דהבן קודם בנכסי אבי האם ואין לה הזכות לירש ע"י אמה כשהיא בקבר. אבל בנכסי האם עצמה י"ל דשוין ולהכי צריך ילפותא דמטות. ושו"ר כי מלשון הרשב"א משמע דלא כמש"ל דהמשמוש הוא על זכות הירושה. רק כמש"ל (אות ג') באופן השני דהמשמוש הוא דהמת זכה בקבר רק לענין להנחיל ולא שיחול שעבוד החוב ולזה כתב הרשב"א דאף אי מאד"א לא ירית רק ע"י משמוש דנפלו לפני האם וירית את אמו והיינו דעכ"פ לענין הנחלת הנחלה ע"כ דהמת זכה בקבר דאל"כ קשה מבת הבן ומנכד היחיד כנ"ל, ועיין בב"ק (דק"ח ע"ב) ד"ה לבניו דהיינו לבניו של גזלן ומאד"א עשה"ט. ומתבאר מדבריהם כשיטת הר"י דמאד"א הוא שלא ע"י משמוש כלל דהא שם אביו חי הוא וע"כ צ"ל שלא יקשה לפ"ז מבת הבן ומנכד היחיד משום דיש להם שני מורישים וכמשנ"ל בשיטת הר"י.