אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לח · ב)
והנלע"ד עפמ"ש הבעה"ת שני שיטות בהך מאד"א קאתינא ומדחה להבע"ח. די"א דבכל היורשים אמרי' מאד"א ולא רק בנכד, וכגון חנוך בן ראובן שיורש דודו שמעון ג"כ מדחה לבע"ח של אביו. והשיטה השני' דרך בנכד אמרי' מאד"א. והנה להשיטה דבכל היורשים אמרי' מאד"א א"א לפרש דיורש חנוך את דודו שלא ע"י משמוש מאביו בקבר וכן בכל היורשין. דא"כ בטל לגמרי דין משמוש ובדף קי"א בהא דתנן דבני אחות קודמים לבנות אחות ואס"ד כר"ז הא אמר דבן ובת שוים בנכסי האם, ואי נימא דיורש דודתו שלא ע"י משמוש מאמו מאי קושיא דאף דבנכסי האם שוין בכ"ז י"ל דלירש דודתו בן קודם לבת, ועוד דלפ"ז נצטרך לדחוק דהא דילפינן מבן אין לו עיין עליו דנחלה משמשת. היינו לענין לעשות את הנכד עד סוף העולם ליורש מצד עצמו את זקנם. ולא בא הירושה ע"י אביו וכן בבן אחיו שיורש דודו. הוא יורש מעצמו את דודו. מנ"ל זה, דבשלמא אי נימא דהמשמוש הוא ע"י אביו שזוכה המת בקבר להנחיל לבניו עד העולם י"ל דממילא ידעינן כן בכל בא בקבר מנחיל לבנו. וממילא דגם בן אחיו יורש דודו ע"י אביו בקבר, אבל אי הדין דמשמוש הוא לעשות יורש מצד עצמו מנ"ל למילף בכל היורשים שיהי' ב"א עד סוף העולם יורש מצד עצמו לדודו זקנו. ואולי דילפינן זה מאין לו אחים דדרישנן ג"כ עיין עליו. עוד אפ"ל דגם ב"א שיורש דודו ילפינן מתחת אבותיך, והיינו דמפרשים דלא כהרשב"ם דמפרש תחת אבותיך דהיינו יעקב. והם מפרשים תחת אבותיך היינו ראובן דכל מה שהי' ראובן יורש אילו חי יהי' בניך דחנוך יורש כל מה שהאב הי' יורש אילו חי, וע"כ יורש חנוך גם משמעון כל מה שהי' יורש ראובן, וכ"ז דוחק.
ולזה נראה דלמאי דאמר מכח אד"א אין הכונה דהוא יורש שלא ע"י משמוש כלל רק דלס"ד דקשה בד"מ הוי ס"ל דיורש האב בקבר הנכסים, ומש"ה ס"ל דהבע"ח של אביו גובה החוב מדין שעבוד נכסים ובדכתב לו דאקנה כמ"ש התוס' והראשונים. וע"כ דהאב זכה הנכסים בקבר והנכד יורש הנכסים מהאב בקבר, וע"ז דחי דמכת אד"א והיינו דהנכסים לא באו להאב בקבר, והנכד יורש הנכסים מזקנו, אבל איך הוי הנכד יורש זקנו ולא האב הקרוב קודם, הוא משום דתחת אבותיך יהי' בניך, וזה הוא דין משמוש דילפינן נמי מבן אין לו עיין עליו, ויש לפרש זה בשני אופנים. או דדין משמוש הוא דהאב כשמת בחי' אביו או שאר מורישיו הוא מוריש זכות הירושה לבנו כמו שמוריש שאר נכסים כן הוא מוריש זכות הירושה, שבנו יהי' יורש את המוריש שלו במקומו וע"כ הבע"ח של אביו אין גובה דזה שיורש זכות הירושה מאביו אין זה מתחייב להיורשים לפרוע החובת דל"ש ע"ז שעבודא, ואף גם המצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם כשירשו מטלטלים דליכא שעבוד ליכא בזה דאין זה כירושת מטלטלין, וזה הוא כונת הגמ' הנ"ל בבן בכור דאמרי' מאד"א קאתינא ובמקום אב קאימנא דהיינו אף דהנכסים אני זוכה מאד"א ואינו מחויב לסלק החוב של אבא, בכ"ז אני יורש חלק בכורה של אבא נגד אחי אבא הפשוטים דכשם שהוריש לי אבא חלק ירושתו הפשוט כשמת כן הוריש לי חלק ירושתו הבכורה [וזה ל"מ ראוי דנכסי זקנו שמת עתה הם מוחזקים והנכד עומד עתה במקום אביו לירש חלק בכורת אביו, וכמבואר כע"ז בראשונים] אבל בכ"ז החוב של אבי אינני מחויב לסלק אף מחלק הבכורה כנ"ל. וניחא גם מה שהקשינו מדוע נוטלת בת הבן בנכסי אד"א וכן הנכדים הרבים מבן אחד מדוע לא יטלו כ"א חלק שוה כהנכד היחיד מבן השני אי מאדא"ק, והיינו משום דזכות הירושה הוא מכח אביהם.
ועפ"ז מיושב שפיר קושית הרמ"א הנ"ל דלמה הוצרך הגמ' בבכורות הטעם דבכור הנכד אין נוטל פ"ש בנכסי אד"א משום דבכור אין נוטל בראוי, הא מאד"א קאתי ואצלו אינו בכור. ולהנ"ל ניחא דאילו הי' נוטל בראוי הי' נוטל פ"ש משום דכשמת אביו כשם שירש בנכסי אביו המוחזקין פ"ש כן ירש בזכות הירושה שהי' לאביו לירש תקנו ובזכות הזה הוא ג"כ יורש פ"ש נגד אחיו הפשוטים וע"כ הי' נוטל הנכד הבכור פ"ש בנכסי זקנו נגד אחיו הפשוטים מהחלק שהי' יורש אביו מהזקן, (או כשהי' אביו יחיד להזקן, מכל הנכסים) ולהכי קאמר הגמ' דמשום ראוי אין נוטל פ"ש, וזה מקרי ראוי היינו זכות הירושה שהי' לאביו לירש הזקן הוא כמו מלוה דלא קרינן ימצא לו, אבל אילו הי' בכור נוטל פ"ש במלוה הי' נוטל פ"ש גם בנכסי הזקן ומשום דהוא ירושה מאביהם לא מהזקן.