אור ברסלב
אמרי משה סימן לז › יג)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן לז · יג)

יב)

ואולם בסוכה (דף ל"א מתבאר דאין קונה היכא דנעשה הגזלה והיאוש כאחת מהא דאמרי' שם ל"צ בהושענא דאוונכרי גופייהו, אף דשם נתיאשו הבעלים כשהשדה אצל העכו"ם ואך דאין יאוש לקרקע אבל כשגוזזים האוונכרי חל אז הגזלה והיאוש כאחת וע"ש בתוס' דזה ל"מ ישל"מ כיון דהי' יאוש מקודם אלא דאין יאוש לקרקע וא"כ אף בהושענא דאונכרי כיון שקוצצים נעשה הלקיחה והיאוש כאחת, ויקנו גם בלא ש"ר ועפ"ז נדחה מ"ש הד"ח ליישב קושית הקצות (בסימן נ"ט) להרמב"ן הנ"ל דל"מ יאוש משום דנעשה שומר לפי המובן דאין מועיל יאוש ברשות הבעלים, והקש' מתאנה הנוטה לדרך דהוי ברשותו וממצא מעות בבתי כנסיות דהוי חצר השותפים ומבואר דמועיל יאוש ברשות הבעלים וע"ז תירץ דנהי דכ"ז שברשותו ל"מ היאוש, אבל כשנטל המוצא ושוב אינו ברשות הבעלים חל היאוש ולקיחתו כאחת והוי כנוטל אחר יאוש. ולפי"מ המבואר בסוכה משמע דאינו מועיל כאחת שיחשב כלוקח אחר היאוש ואולי יש לחלק בין גזלה לאבדה ואמנם שמעתי בשם מו"ר הגר"ח זצ"ל בהא דפרש"י שם בסוכה סתם עכו"ם גזלני ארעתא מישראל דלמה הוצרך רש"י לפרש מישראל דהא ר"ה עצמו ס"ל דגזל עכו"ם אסור וכן פסקינן לדינא וכבר הקשה כן הפ"י ואמר מו"ר דגבי הלוקח מעכו"ם תו הוי זה כאבדת עכו"ם דכיון שגזל העכו"ם השדה תו הוי אבוד מהבעלים ולגבי השני הוי כאבדת עכו"ם דמותרת וע"כ פרש"י דגזלי מישראל כן שמעתי משמו ולפ"ז מוכח דגם באבדה ל"מ לקיחתו ויאושו כאחת, דהא אצל הנכרי הוא כאבדה ובאמת קשה לי להרמב"ן דכל דלא גרם הוא היאוש מועיל היאוש שאח"כ ומה"ט אבדה שנטלה ע"מ לגוזלה מועיל היאוש שאח"כ. וא"כ גם הכא באוונכרי יועיל היאוש לקנות גם בלא ש"ר ומה משני הגמ' ל"צ בהושענא דאוונכרי גופייהו, דגם הם עצמם יקנו ביאוש לחוד כיון דלא גרמו הם היאוש, וישל"מ לא הוי כמ"ש התוס' הנ"ל, ועמ"ש (בסימן ל"ב אות ל"ט) דבכל ש"ר ואח"כ יאוש י"ל דיקני מה"ט דלא גרם הוא היאוש, ואך משום דכ"ז דאיכא חיוב השבה על הראשון א"א לקנות משום חיוב השבה של הגזלן. אבל הכא דהגוזלים הם עכו"ם דא"ל מצות השבה וכמבואר בעירובין (דס"ב) דב"נ נהרג ע"פ מש"פ ולא ניתן להישבון עי"ש בפרש"י ואם כן יקנו האוונכרי ביאוש לחוד ואולי דגם בעכו"ם אף דליכא מצות השבה בכ"ז כיון דכשהגזלה בעין מחויב להשיב וכמתבאר בסוגיא זו ועיין בתוס' ע"ז (דע"א) וע"כ א"א לקנות ביאוש לחוד. אבל אי הי' גזלי מעכו"ם ואבדת עכו"ם מותרת בלא יאוש לא הי' מעכב מה שהעכו"ם שגזל מחויב להחזיר דעכ"פ לגבי הישראל הגוזז היא אבדת עכו"ם ולהכי פרש"י דגזלי מישראל ואבדת ישראל דאינה נתרת רק ביאוש. ולהכי אם גזזו אוונכרי מקרי באיסורא בא לידם קודם היאוש דקרקע אינה נגזלת ול"מ יאוש בקרקע. ורק לאחר שגזזו חל היאוש ותו א"א לאוונכרי עצמם לצאת בזה דל"ק ביאוש דבאיסורא בא לידם. ואף דלא גרמו היאוש כיון דעכו"ם מחויבים להחזיר כנ"ל. עוד אפ"ל דלגבי' האוונכרי עצמם מקרי דהם גרמו היאוש דכיון דאין יאוש לקרקע וע"י שגזזו חל היאוש, וע"כ אין יכולים לזכות ביאוש לחוד. ואף לפי המתבאר מהתוס' הנ"ל דהא דאין יאוש לקרקע לא משום דאין מתיאש באמת, דאל"כ ודאי דמקרי ישל"מ כ"ז שלא ידעו הבעלים שקצצו וע"כ דס"ל דאף דמיאשו מהקרקע אין מועיל היאוש משום דקרקע אינה נגזלת וא"ל קניני גזלה בקרקע וע"כ אין מועיל אף שמתיאש, וע"כ כשקצצו ל"מ ישל"מ. ובכ"ז י"ל דמקרי דהוא גרם היאוש דלולא שגזזו ל"מ היאוש.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה