אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לז · ד)
ועפימ"ש ישי להעיר במ"ש הקצה"ח (בסי' ר') בהמשנה דהמוצא מעות בהר הבית חולין, ואמאי ל"ק החצר להקדש להרמב"ן שכתב בב"ב (ע"ט) בהקדיש בור ואח"כ נתמלא מים דאין מועלין במה שבתוכן דהרשב"ם פי' משום דחצר ליכא בהקדש משום דמידו אתרבאי ואין יד להקדש והרמב"ן כתב וז"ל א"נ קני לה אין מעילה בזכיתה, וכיון דס"ל דחצר קונה להקדש מ"ט ל"ק הר הבית להקדש, ותירץ עפמ"ש הראשונים בהך דמצא בגל דבאיסורא בא להחצר ל"ק, וה"נ באיסורא בא להר הבית ע"ש והנה לבד מה דק"ל ע"ז דאכתי יקשה לרבא דס"ל דיאוש של"מ הוי יאוש וא"כ במעות דא"ב סימן הוי יאוש מיד כשאבד ול"מ באיסורא, ועל המשנה דמצא בגל צ"ל לרבא כשארי תירוצים משום דאין רגיל להמצא וכמ"ש הש"ך בסי' ובמצא מעות בהר הבית ל"ש תירץ זה אך בל"ז ק"ל דבהקדש דל"ש חיוב השבה ולא שייך ג"כ דנעשה שומר, וא"כ ל"ש כלל הטעם דבאיסורא בא להחצר דהיינו לפימש"כ דחצר לא עדיפא מידו ובהקדש דל"ש חיוב השבה גם ביד הי' קונה אילו יצוייר יד להקדש. וכן נראה בקטן שהגביה מציאה קודם יאוש, ואח"כ נתיאשו הבעלים קודם שהגדיל דל"ש בזה באיסורא בא לידו בין להתוס' דהוא משום חיוב השבה ובין להרמב"ן משום דנעשה שומר והוי כמונח בקרקע אף להש"ך (בסי' רמ"ג) דבהגיע לעונת הפעוטת קונה מציאה מה"ת אבל כיון דליכא עליו חיוב השבה ושמירה קונה ביאוש שאח"כ, ושו"ר במנ"ח (מתקל"ט) שכ"כ ע"ש. ולפ"ז גם בהקדש ל"ש תירוצו של הקצות דבאיסורא בא להחצר.