אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לז · א)
בב"מ דכ"ו מצא בגל כו' הקשו התוס' דליקני לי' חצירו לבעל הגל, ותירצו הראשונים דלא עדיפא חצירו מידו וכמו דבידו אם מצא קודם יאוש, ל"מ היאוש שאח"כ לזכות משום דבאיסורא בא לידו ה"נ בחצירו כיון דנפל לחצר קודם יאוש, ויאוש של"מ ל"ה יאוש וע"כ גם אחר היאוש א"א לזכות, עיין רש"ל ורש"א והשגות הראב"ד (פט"ז ה"ד) מגזו"א, וק"ל דהא בכ"ד דבאיסורא בא לידי' גם אחר אין יכול לזכות אחר היאוש, וכמ"ש הריטב"א בסוגיא דישל"מ וז"ל ואפילו בא אדם אחר והחזיק בה אחר יאוש מיד המוצא קודם לאו כלום הוא דכיון שהמוצא נתחייב להחזירה משום דבאיסורא בא לידי' גם מאן דמחזק מידא דמוצא לאו כלום הוא עכ"ל. וא"כ גם הכא בחצרו כיון דבאיסורא בא לידי' איך יוכל המוצא לזכות ובנתיבות תמה ממה שנתבאר בתוס' ובפוסקים במעות הנמצא בפירות דבלוקח שהוא תגר בשהה כדי לערב בפירות אחרים דמתיאשים הבעלים דאז המעות שנמצא שלו והרי בא לרשותו קודם היאוש. ותירץ דרק כשרוצה לזכות ע"י חצירו מקרי באיסורא אבל הכא שאומר שאין רצונו לקנות ע"י החצר וע"כ יוכל לזכות ע"י הגבהה אחר היאוש ע"ש ותירוצו לא יעלה ארוכה לקושיתנו דאיך יוכל אתר לזכות דילמא ניחא לי' לבעל החצר לזכות ע"י חצירו, גם לא אבין עיקר תירוצו אם תליא ברצונו הלא בודאי לא ניחא לי' שיקנה לי' חצירו קודם היאוש ול"ש בזה דחצירו קונה שלא מדעתו דא"ל שום זכות בזה ובודאי הוא רוצה יותר שחצירו יזכה לי' אחר היאוש כדי שיהי' שלו ולא יהי' באיסורא בא לידי', וכמו דמצי לזכות ע"י הגבהה שיאמר דאין רצונו לזכות ע"י חצר כן האומדנא בודאי דא"ר לקנות ע"י החצר קודם היאוש רק אחר היאוש, וביותר קשה במ"ש הרא"ש ג"כ תירץ הנ"ל דל"ק חצירו משום דבאיסורא בא והוסיף דאף אם בא החצר אח"כ לבנו ולב"ב (וכן אם מכר לאחר אחר היאוש מקרי באיסורא ואמאי לא מצי זכה האחר לאחד יאוש דאצלו לא בא באיסורא.