אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לו · ב)
והראב"ד ס"ל דנהי דבכל אש לא חשבינן הרו"מ כשותף להאש לפוטרו מח"נ לרבנן דר"נ היינו משום דגזה"כ הוא באש דגם הרוח מצוי' נחשב על בעל האש והוי כבעלים גם על הרוח מצוי. אבל כשיש בעלים להרו"מ כמו הכא בכלב שנטל חררה דיש לחייב גם בעה"כ על הגדיש מדין חציו דכלב ע"כ חייב גם בעל הכלב דכיון דיש להרוח מצוי' בעלים הרי הוא ג"כ מזיק ומהיכי תיתי לפוטרו.
וכן מוכרחים לחלק בשיטת הרא"ש שכתב בסוגיא דדליל דהא דצרורות משלם ח"נ היינו בצרורות דהפקר אבל כשיש בעלים להצרורות חייב בעל הצרורות נ"ש כשהתרנגול הפקר, וכשיש בעלים להתרנגול חייב רביע נזק בעל התרנגול ובעל הדליל ג' חלקים כר"נ. ולפ"ז קשה לכאורה איך משכחת לרבנן דר"נ דין צרורות שישלם ח"נ הרי יש לו שותף דהיינו הצרורות ואף דהם של הפקר ואין ממי לגבות בכ"ז ל"א לרבנן כי ליכא לאשתלומי גם בכה"ג וכמו בשור ושור פסה"מ שנגחו דלרבנן אין משלם רק מחצה אף דשור ההקדש הוי כא"ל בעלים ועכצ"ל דבצרורות דהפקר כן היא ההלכה דנחשב כבעלים גם על הצרורות לחייבו ח"נ מדין צרורות אבל כשיש להצרורות בעלים ויש לחייב גם בעל הצרורות מדין אש מהיכי תיתי לפוטרו וע"כ בעל הבהמה משלם רק רביע וכמ"ש הרא"ש. וכן הדין באש להראב"ד דכשיש בעלים להרו"מ וכמו בכלב שנטל חררה חייב גם בעל הכלב וכ"ה שיטת התוס' דף כ"ג ואצ"ל דהראב"ד יחלק בדין דליכא לאשתלומי מהאי לרבנן דר"נ בין יש בעלים להשותף או אין לו בעלים כמו שכתב הש"מ ודוחק לחלק כנ"ל דגם בשור ושור הפקר שנגחו ג"כ לא ישלם רק חצי אף דאין בעלים להשותף משום דשם לא שייך לומר שבעל השור נחשב בעלים גם על שור ההפקר שיהי' חשיב כמזיק בכולו אבל באש ובצרורות הרי גלתה התורה דבעל האש הוי כבעלים על הרו"מ דזה הוא דין אש ובעל הבהמה הוי כבעלים גם על הצרורות לענין חיוב נזקין דכן הוא ההלכה דצרורות. וכשמזדמנים יחד דין צרורות ודין אש דיינו שיש בעלים לשניהם כמו בכלב שנטל חררה מתחייבים שניהם וכנ"ל.