אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לג · יב)
עוד י"ל על קושית הקצות, דלענין להתחייב המשלח ששלח לגנוב בעינן שני דברים, האחד שיתיתס הקנין להמשלח וגם שיחשב המעשה גנבה שעשה השליח שיתיחס המעשה להמשלח, דהרי בגנב לעצמו בעינן ג"כ מעשה גנבה וכמ"ש רש"י בב"מ (ד' י"א) דבעינן נעל, וע"כ ס"ל להתוס' דל"ש מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' רק לענין קנין וגם בשלד"ע מהני זה לענין הקנין, דמשום דהקנין מהני לעצמו מהני גם לחבירו וע"כ בשגנבו שניהם ועשה כל אחד מעשה גנבה ורק לענין הקנין צריך לחבירו, ע"ז אמרי' שפיר דמהני משום מגו וע"ז הוא דמביא תדע דל"ל משום המבי' מציאה לחברו דאף אם מועיל בעלמא אבל בשלד"ע בלא מגו ודאי לא מהני קנינו בעד חבירו דאשלד"ע, וע"כ משום מגו מהני, אבל כ"ז בהגביהו שניהם ועשה כל אחד מעשה הגנבה לעצמו, אבל בשגנב האחד לעצמו ולחבירו כפרש"י זה ל"מ מגו דעל מעשה הגנבה ל"ש כלל מגו לומר דמשום דעשה לעצמו מעשה יועיל ג"כ לחבירו דל"ש זה לזה, וכמ"ש הקצות בעצמו שם דלענין מעשה ל"ש מגו, והוי כגנב בקנין חצירו בלא מעשה דלא מקרי גנב להתחייב כפל.
והא דנייד רש"י לפרש כהתוס' י"ל דס"ל לרש"י דלענין העבירה מהגנבה אף בלא הקנין איכא הל"ת דלא תגנבו וכמו בגזלת קרקע דאיכא האיסור חף דלא קנה, וע"כ כיון דהגביהו שניהם הם עשו בעצמם העבירה ול"ש אשלד"ע, וי"ל דגם בלא מגו קנה כמגבי' מציאה בעלמא, ואך י"ל דע"י קנין נתוסף איסור יותר, עוד י"ל דכיון דבגנבה א"צ כונת קנין, דהרי חזינן בשגנב לחבירו דאמרי' אשלד"ע וחייב השליח אף שהתכוין לקנות לחבירו ושייך הקנין לעצמו, וע"כ אין ראי' מגנבה, דאמרי' מגו, דא"צ כונה בגנבה, וכיון דהגביהו שניהם חייבים גם בלא מגו, וע"כ פרש"י דהשליח לחוד גנב וראי' דאמרי' מגו מהא דמהני מעשה הגנבה שעשה השליח לחייב גם המשלח אף דאשלד"ע וע"כ משום מגו מהני גם לענין שלד"ע ולכן מהני גם לענין מגביה מציאה לחבירו משום מגו.
ועפמש"ל דא"צ לכוין בעד חברו ניחא מה דהקשה במעין החכמה במשנה דשנים אוחזין דאמרי' דליכא שבועת שוא דאימר תרווייהו כהדדי הגביהו וכן אמרי' שם לענין החלוקה יכולה להיות אמת, דהרי כיון שכ"א טוען כולה שלי הרי לא נתכוין לזכות לחבירו, וא"כ אף אם האמת ששניהם הגביהו מחסר כונת קנין האחד בעד חבירו, ואינם זוכין שניהם יעוי"ש, וביותר קשה על השבועה איך יכולים לישבע הרי לפי טענתם גופא שכ"א התכוין לעצמו דסבור שהגבי' תחלה איך יכולים לישבע שניהם, ונימא דליכא שבועת שוח משום דתרווייהו הגביהו הרי אף אם הי' כן אינם קונים ואיך יוכלו לישבע דילמא חבירו לא נתכוין בעדו וביותר קשה בכולה שלי וחצי' שלי הרי מודה שגם חבירו הגבי' וחבירו הרי טוען דכולה שלו וע"כ לא נתכוין שיזכה חבירו ואיך יכול לישבע על הרביע. ואולם להנ"ל ניחא דא"צ כלל כונה לקנות בעד חבירו כיון דהחפץ מוגבה ע"י שניהם כ"א בכונת קנין לעצמו תו לא הוי כמונח ע"ג קרקע, ויתישב ג"כ מה דקשה בחרש ופקח מתוך שקנה חרש קנה פקח, והרי אף אי מהני קנין החרש אבל אין יכול לזכות לאחרים דאין שליחות לקטן ולפמ"ש א"צ לזה כונה בעד חבירו לקנות רק כיון דמהני ההגבהה לעצמו קונה גם חבירו: