אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לג · ג)
ועדיין צ"ע המאור הנ"ל דפוטר במאכיל לאחרים משום דהוצאה דמאכיל היא, דמ"ט לא יתחייב ומשום מזיק וכמפורש בגמ' דכתובות הנ"ל דחייב האוכל כשתחב לו חבירו, וצ"ל דשם איירי שהתותב לא נעשה גזלן כגון שסבור ששלו הוא, ובכה"ג בשוגג לא נעשה גזלן כדמוכח מהך דכסבורים של אביהם היא וטבחוה דמשלמין רק דמי בשר בזול, וכן מתבאר ברש"י שם בפי' וראשון לאו מידי עביד, אשר תמוה לכאו' מ"ט לא הוי הראשון גזלן, ושו"ר בדו"ח שתמה ע"ז ע"ש. והנלע"ד דרש"י ס"ל כהמאור הנ"ל דא"א לחייב האוכל דכל ההונאה דמאכיל הוא וע"כ כתב דלהכי חייב הכא האוכל משום דהראשון לא עביד מידי היינו כגון שסבר התוחב ששלו הוא ובשוגג כה"ג שסבר ששלו לא נעשה גזלן כנ"ל. והא דפשיטא להמקשה דאיירי בכה"ג שלא נעשה הראשון גנב, משום דכשנעשה הראשון גנב הי' פטור האוכל גם בעד הנאת מעיו דכל ההוצאה תשיב על המאכיל וכשיטת המאור, והך דר"ח דרמ"ג ורמ"ג איירי דוקא שנוטל בע"כ, וע"כ חייב השני מדין גנב ומזיק.
ועפ"ז עולה לנו דהך דינא דהחולק עם הגנב כשר לעדות הוא רק בחולק מדעתו של הגנב דבכה"ג ס"ל להריב"ש דאין על השני דין גנב, אבל בנוטל בע"כ ממנו פסול גם להריב"ש ודלא כעולה לפי הקצות דגם גונב מהגנב כשר, ועיין בהגר"א שכתב המקור להך דינא מהך דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע, והיינו דה"נ לא משמע לאינשי איסורא ליקח מהגנב, ועפ"ז מיושב כל מה שתמה התומים על הך דינא, ולפי דברי הגר"א ג"כ נראה דדוקא בחולק מדעתו אבל כשנוטל בע"כ מיפסל לעדות.