אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לג · א)
ומה שנראה מהדמ"ש, דהראשון שנטל ליתן לחבירו, לא נעשה גזלן, לא נראה לפענ"ד, דבכל אופן שגזל נעשה גזלן אף אם אין מתכוין ליקח לעצמו רק ליתן לחבירו וגם כשחבירו אינו רוצה ליקח הגזילה, בכ"ז נעשה הראשון גזלן להתחייב באונסין, וכן מתבאר בב"מ (דף ח') דהאומר לשלוחו צא גנוב לי וגנב לו פטור המשלח וחייב השליח, ע"ש בש"מ, דע"כ איירי שהשליח התכוין ליתן להמשלח (דאל"כ בודאי פטור המשלח משום דלא עשה שליחותו), ובכ"ז חייב השליח אף דלא התכוין ליקח לעצמו, ודוחק לומר דאיירי דוקא כשלקח המשלח הגנבה, אבל כשהמשלח אינו רוצה ליקח, והשליח שגנב לא לעצמו רק ליתן לחבירו ולא נתקימה מחשבתו, ע"כ פטור הגנב, אבל אין נראה לחלק, דודאי לא גרע משואל שלא מדעת דנעשה גזלן וה"נ מחשבתו לתת להמשלח לא גרע מנטל לשאר תשמיש להנאתו, ובזה דמתכוין ליתן לחבירו נראה דגרע יותר משואל שלא מדעת, דאף אי נימא דבשואל שלא מדעת אינו קונה בשינוי, וכן לא מקרי אינו ברשות הבעלים וכמש"ל, היינו משום דלא התכוין לגזול לגמרי, ובדעתו הי' מתחילה להחזיר להבעלים, אבל בזה שהתכוין ליתן לחבירו ולגוזלה לגמרי מהבעלים, נעשה גזלן לקנות גם בשינוי וממילא מקרי ג"כ אינו ברשותו, ואף דלא התכוין ליקח לעצמו, וכמבואר בב"ק (דף צ"ח) דהזורק מטבע של חבירו לים, אם שקלי' בידו ע"מ לזרוק לים דנעשה גזלן, אף דלא מתכוין לקנותה רק להזיק, ומשמע דתיכף כששקלי' בידו ע"מ לזרוק לים אף שעדיין לא זרק נתחייב באונסין, וה"ה כשגזל ע"מ ליתן לחבירו דנעשה מיד גזלן, בין כשחבירו לקח או לא, דגזלן לא בעי כונה לקנות דוקא, דכל שנטל בקנין לחסר הדבר מהבעלים נעשה גזלן.