אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לב · נ)
ועולה לפמ"ש דלא כהבנת הקצות בדעת הרמב"ן דביאוש וש"ר קונה ע"י היאוש לחוד כיאוש דאבדה משום דבהתירא בא לידי' ול"צ כלל להש"ר, דא"כ קשה מיורש כנ"ל (אות מ"א ומ"ז) ורק ע"י הצטרפות הש"ר קונה, ומה שהביא הרע"א ראי' מהרמב"ן בקדושין ומסוכה דלא קנה הראשון כנ"ל (אות מ"ב) גם לדברנו מיושב היטיב דס"ל דהצטרפות קנין היאוש וש"ר אין זה קנין להגזלן כמו דס"ל להמ"מ דמתוך שקנתה היא קנה הוא, ומה"ט מקודשת בגזל לאחר יאוש, אבל הרהמב"ן ס"ל דמקודשת אף דלא הוי ממונו של המקדש רק משום דהנאתה הגיע לה על ידו, וכמ"ש בקדושין דמה"ט מקודשת בחליפי אסה"נ, אבל הא דקונה הלוקח, לא משום היאוש לחוד, רק ע"י הצטרפות הש"ר, והצטרפות הקנין הוי להלוקח לסלק מעליו חיוב השבה כנ"ל, וזה מוכח מיורש למ"ד דכרל"ד דשם אאפ"ל דהש"ר הוא קנין להגזלן, דאין קנין למת כנ"ל, וע"כ דהוי קנין להיורש, ומיושב ג"כ מה שהקשינו (אות מ"ב ומ"ג) דאיך חל ההקדש אם המקדיש ל"ק וגם ע"י קנין גזלה קשה אם צריך קנין ביאוש למ"ד דקני (ועמ"ש ליישב באות מ"ד) אבל לפמ"ש כעת מיושב בפשיטות דההקדש קני ע"י שהקדיש קנין הגזלה, ושוב זוכה ההקדש בקנין מוחלט ע"י הצטרפות הש"ר או שינוי השם וכמו בלוקח דנעשה קנין להלוקח.