אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לב · לז)
וע"כ נלע"ד בישוב קושית העונג יו"ט הנ"ל בש"ר ואח"כ יאוש, דאף דלא חל המכירה מקרי ש"ר, משום קנין הגזלה לחוד, דקנה השני לקנות בשינוי וכן להיות פטור מהשתמשות של הגזלה דכ"ז הוא מפני שיש לו קנין בהגזלה כמבואר בדף צ"ו, וקנין הגזלה מקרי ש"ר, וע"כ ביאוש שאח"כ קונה השני בלא שום קנין אחר היאוש, רק ע"י קנין הגזלה, ואם נימא דלא כהקצות וגם הלוקח מהגזלן נעשה גזלן להתחייב באונסין וממילא דיש לו קניני גזלה לקנות בשינוי, ודאי ניחא דמקרי ש"ר ע"י קנין הגזלה, ואף דלא חל מכירתו של הגזלן קודם היאוש. מ"מ יש לו להלוקח קנין גזלה מצד עצמו. ומקרי ש"ר ואף אי נימא כהקצות דהלוקח לא נעשה כגנב, מ"מ ניחא דיש להלוקח קנין גזלה ע"י מכירתו של הראשון, דהא בגזל ולא נתיאשו הבעלים אין יכול למכור ולהקדיש היינו להיות מכירה חלוטה, אבל קנין הגזלה יכול למכור וכדמוכח (דף צ"ו) דאמרי' מה מכר ראשון שני כל זכות שתבא לידי' וכן מוכח בר"פ הגוזל דהיורשים יורשים הגזלה מדין ירושה וכ"מ בחו"מ (סי' שס"א) דאם נשתנית הגזלה אצל היורשים קנו היורשים ומשלמים דמים, ועיין מ"ל (פ"ט מגזלה) בשם בעה"ת שאין המוכר יכול לחזור כשמכר דבר הגזול ע"ש ועיין בקצות (סי' ל"ז) דבמטלטלין הנגזלין כשמכר ל"ש הטעם דניחא ליה דליקום בהמנותא דבשלא הכיר שהיא גזולה וצריך העמדה בדין אין יכול הנגזל למכור ע"ש, ולפ"ז במטלטלין שמכר הגזלן לכאורה יכול לבטל המקח, דטעמא של בעה"ת משום דאין זה מק"ט דכשלקח מהבעלים נתקיים המקח להלוקח כמבואר (בסי' שע"ד), ובמטלטלין דל"ש ניחא ליה להקצות הנ"ל הוי מק"ט, ובהכיר שהיא גזולה ודאי דל"ש ניחא ליה כמבואר שם בקצות, ואולם ז"א דלבד מ"ש הפוסקים דהנגזל להגזלן יוכל למכור, עוד בעיקר חידושו של הקצות דגם בפקדון שיש לו להנפקד דו"ד אין יכול להקדיש יתבאר להלן דאינו מוכרח כלל, וגם אפ"ל דבמטלטלין גם כשהכיר שהיא גזולה ול"ש הטעם דליקום בהימנותא, מ"מ נתקיים המקח ללוקח כיון דחל המכירה בשעתא לענין שיקנה לוקח קנין הגזלה באם יהי' שינוי וכן שיפטור ממה שישתמש בהגזלה וכמופו' ברשב"א ב"ק (ד' ל"ג) דהלוקח מגזלן פטור מלשלם שכר שימוש. וע"כ כשלקח מהנגזל הוי כאילו מחל לו וזוכה מלוקח לגמרי בהחפץ דמכר לו זכות שתבא לידי', וכמו במחל להגזלן דנראה דא"צ הגזלן לעשות קנין מחדש, וזוכה ע"י קנין הגזלה, ה"נ הלוקח זכה ע"י קנין הגזלה ומיושב בזה גם קושיות הט"ז בסי' ל"ג המובא בקצות הנ"ל דהו"ל הנפ"מ במטלטלין דל"ש הטעם דלא לקרייה גזלנא, ולהנ"ל במטלטלין א"צ לזה וגם בהכיר שאינו שלו זוכה ע"י קנין הגזלה, וע"כ אאפ"ל הנפ"מ לענין מטלטלין, ועכ"פ כיון דנתבאר דיוכל להקנות קנין הגזלה שפיר ניחא גם להקצות דמקרי ש"ר ע"י קנין הגזלה, וגם לפ"ז צ"ל דהא דמ"ד דס"ל דל"ק בש"ר ואח"כ יאוש אף דלא הוי באיסורא להקצות, היינו משלם חיוב השבה של הא', וגם בקנין לאחר היאוש ל"מ מה"ט, וע"י הראשון א"א לקנות דס"ל דקנין הגזלה ל"מ ש"ר, וכיון דהראשון ל"ק, גם השני א"א לקנות משום חיוב השבה של הראשון, ואי נימא דלא כהקצות וגם השני באיסורא בא לידו, הא דקני בש"ר ואח"כ יאוש, אף דלגבי השני ליכא ש"ר, מ"מ כיון דלגבי הראשון איכא ש"ר ע"י קנין הגזלה שוב קונה השני ע"י מכירת הראשון, וא"צ השני לעשות קנין לאחר היאוש, דזוכה ע"י הראשון בקנין הגזלה שיש לו כיון דנסתלק חיוב השבה מהראשון ע"י הצטרפות ש"ר והיאוש, (ועפ"ז יתישב דעת הג"פ דס"ל דאם קידש אשה בגזל קודם היאוש ואח"כ נתיאשו הבעלים דמקודשת להרמב"ם דקנה בש"ר ואח"כ יאוש ודלא כהב"ש דבכה"ג אינה מקודשת והאחרונים תמהו ע"ז, דבכה"ג אינו זוכה ע"י המקדש רק מעצמה כזוכה מהפקר ועפמ"ש שפיר י"ל דמקודשת משום דהיא זוכה ע"י המקדש משום קנין הגזלה וא"צ לעשות קנין אחר היאוש, והב"ש ס"ל דכיון דבעת הקדושין לא נתן לה מידי, אף דאח"כ היא זוכה ע"י המקדש ל"מ זה נתינה וצריך אמירה להקדושין אחר היאוש וגם בל"ז צ"ל הא דאינה מקודשת בגזל קודם יאוש אף שיש לה זכות ע"י קנין הזלה ליפטר מהשתמשות כמ"ש הרשב"א הנ"ל, וכן לענין לקנות בשינוי, בכ"ז כיון דהיא אסורה להשתמש וצריכה להחזיר להבעלים ל"מ נתינה.