אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לב · לב)
והנה כבר כתבנו (באות א') דמ"ש הקצות להוכיח דתברא חייב משום מזיק דאי משום גנב הי' חייב גם באיתבר ממילא דבכל רגע הוא גנב. וע"כ דמשום גנב לא מתחייב דגמה"ג פטור גם מקרן. כתבנו שם לדחות ראיתו דא"א לחייב באיתבר ממילא משום גנב משום דליכא מעשה וגנב בעי מעשה. וכמ"ש הקצות מרש"י ב"מ (דף י"א) וכעת ראיתי בס' ד"א שהשיג על הקצות מהרשב"א בש"מ (כתובות ל"ד) גבי גנב וטבח בשבת דאיירי שהיתה בהמת חברו רבוצה בחצרו ונתכוין לגנבה ולזכות בה עם שחיטתה דאם נתכוין לזכות בה קודם שחיטה הרי נתחייב בגנבה משעה שזכה בה ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת שחיטה עכ"ל. ומוכח דלא כהקצות. דאי"ל דמיירי שנעל בפניה לשם גנבה דא"כ מתחייב משעת נעילה אף שלא נתכוין לקנותה כיון דעושה מעשה גנבה ע"ש. ויש לדחות ראיתו דזה באמת כונת הרשב"א דאם איירי בשנתכוין לזכות קודם השחיטה והיינו ע"י מעשה נעילה הרי כבר נעשה גנב קודם השחיטה. וע"כ דאיירי שלא עשה שום מעשה גנבה קודם השחיטה דהיינו שלא נעל החצר. ורק המעשה גנבה זה הוא השחיטה דנתכוין לזכות ולשוחטה לעצמו וזה גופא הוא מעשה הגנבה מה ששוחטה לעצמו. והיא בחצרו דקניא לו חצרו אז בשעת מעשה השחיטה. ואולם כבר הבאנו ראי' (באות ב') נגד הקצות מהכופר בפקדון דנעשה גזלן בלא מעשה. וכתבנו שם ליישב דברי רש"י בב"מ הנ"ל דבעי נעל דוקא היינו לענין גנב להתחייב כפל בזה בעינן מעשה וכדמוכח מהך דטוען ט"ג לא מתחייב כפל רק בשבועה. אבל גזלן נעשה בלא מעשה ולפ"ז גם דברי הרשב"א הנ"ל ניחא בפשיטות דשם בכתובות משמע דבגנב בשבת פטור גם מקרן היינו מחיוב אונסין. ואם מתכוין לזכות קודם השחיטה גם בלא נעל חייב עכ"פ בקרן כגזלן דל"ב מעשה גם במ"ש בס' הנ"ל דתברא ושתיא ע"כ דהוא משום מזיק דהא ליכא קנין ומה שכתב הבעה"מ בסנהדרין דאשתכח דהשתא קא גזל לאו דוקא וכונתו משום מזיק. והנה לשון המאור הוא ממש לשון הגמ' בב"מ (דף מ"ג) ההיא שעתא דקא שתי או דתבר קא גזל מיני' ותנן כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה, דמתבאר להדיא בגמ' דהוא משום גזלן ומ"ש דליכא קנין כבר נתבאר היטיב בדברנו דלעיל דבגזלן כל היזק שעושה נעשה גנב. וכמו שהוכחנו מכמה ראשונים דע"כ ס"ל דהוא משום גנב. ויש סוברים דבגזלן לא מתחייב כלל משום מזיק וכמשנ"ל. וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים דלא חילקו בתברא ושתיא דאיירי דוקא לפני יאוש. ומשמע דגם לאחר יאוש חייב. ואי נימא משום מזיק א"כ כמו דאחר פטור באכלו לאחר יאוש ה"נ הגזלן בעצמו יפטור. דלענין מזיק אין שום סברא לצרף מה שהוא עצמו גנב דהא שני מעשים נפרדים. וע"כ דהוא משום גנב וע"כ חייב גם לאחר יאוש דהכל גנבה אריכתא וכמ"ש (באות כ"ט). והנה אף שכתבנו דגזלן חייב בלא מעשה מ"מ ל"ק דגם באיתבר ממילא יתחייב על היוקרא במה שעומד בחצרו. דרק במקום שע"י גזלתו שחושב לזכות בה לעצמו והיא בחצרו ומפקיע עי"ז החפץ מרשות הבעלים בזה גופא נעשה גנב. אבל באיתבר ממילא דבלא כונתו ורצונו לזכות בהיוקרא. כבר מופקע ממילא מהבעלים ע"י הגנבה שמתחלה. וע"כ ל"ש כלל לעשותו גנב באיתבר ממילא. וכמש"ל (באות ב') ורק בתברא חייב משום גנב.