אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לב · כ)
ויתיישב לפ"ז מה דהקשה הרא"ש בפ' הגוזל (סי' ג') דבפרה מעוברת וברחל טעונה וגזזה דמשלם כשעת הגזלה ואמאי לא ישלם כמו שהיתה שוה רגע קודם השינוי. וכמו בתברה ושתי' דמשלם ד'. ותירץ הרא"ש דע"י שינוי לא נעשה גזלן אבל בתברה דאיבדה מהעולם נעשה גזלן ע"ש ועמש"ל (באות ג') וקשה לכאו' מהא דפריך שם (בדף ס"ה) על הך דמוקי כי קאמר רב ביוקרא וזולא ה"ד אילימא דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף ד' קרן כעין שגנב לימא פליגי אדרבה כו'. ומוכח דטביחה דמיא לתברא ושתיא. וצריך לדחוק דטביחה ל"ד לגזזה דזה מקרי דרך השחתה יותר ודמי לתברא שמאבד מן העולם החיות. אבל להנ"ל ניחא דביוקרא וזולא כיון דאפשר לצרף מעשה הגנבה שבתחלה לההיזק שעושה אח"כ להיות כגנבה אריכתא. ומשום דהדבר הנגנב הוא באותו מצב עתה כפי שהי' בשעת תחלת הגנבה. ומצרפינן הגנבה שיהי' הכל גנבה אריכתא וע"כ כל היזק שעושה מקרי גנבה. ולכן פריך הגמ' דטביחה דמיא לתברא ושתי' כיון דרב איירי ביוקרא וזולא. אבל בפרה מעוברת ורחל טעונה וגזזה אין משלם רק כשעת הגזלה ול"צ לשלם בעד השבח שנתוסף וגזזה. דכיון דהשבח לא הי' בשעת גנבה וליכא ע"ז מעשה גנבה מתחלה וע"כ פטור במה שמשנה דהשינוי לחוד ל"מ מעשה גנבה. ול"ש לצרף בזה הגנבה שמתחלה דאז לא הי' השבח. וע"כ א"א לחייבו כשעת השינוי רק כשעת הגנבה. ומכ"ש אי נימא דגונב מהגנב פטור גם מקרן דודאי א"א לחייב על השבח משום השינוי. כיון דל"ל בזה דהכל גנבה אריכתא והוי גמה"ג. ומה דלא מחייב משום מזיק יתבאר עוד.