אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לב · יג)
ועפ"ז ניחא שפיר מה דהרמב"ם מחייב כפל ודו"ה בשבר וטבח. וא"צ לאמר דאיירי בשבר בחצרו דוקא דנעשה גנב ע"י קנין חצרו. וכן אצ"ל בטבח הטעם משום דקונה עתה בשינוי (דע"ז הקשינו דהשינוי הוא אחר הטביחה כנ"ל) אלא גם בלא קנין חצרו וגם בלא קנין שינוי. הוא נעשה גנב עתה בשעת היוקרא. משום דהתחיל להזיק ע"י הטביחה. ומקרי מעשה גנבה תיכף כשהתחיל לשחוט אף דשאר אדם הי' רק מזיק וגם לא הי' חייב רק כפי ערך ההיזק מהך מקצת. אבל הגנב כיון דרק התחיל לעשות איזה מעשה היזק בהגנבה נעשה גנב בזה על כל שיווי הגנבה. דהרי בכל רגע ורגע שמחזיק הגנבה הוא מקרי גנב ורק דבלא מעשה כלל א"א לחייבו על היוקרא אבל כל שעושה הוספת היזק ומקרי מעשה גנבה מתחייב בכולה. וגם במכר מה שמוסר הגנבה לאיש אחר מקרי מעשה גנבה. דכמו דמקרי מעשה גנבה לגבי השני שגונב מהראשון וכדמוכח מהא דלהצנועין חייב גונב מהגנב כפל. וע"כ ה"נ מקרי מעשה גנבה לגבי הראשון שמוסר להשני. ומכ"ש בשבר החפץ לגמרי אף דל"ש קנין שינוי מקרי גנב וחייב כפל.