אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לב · ו)
ואולם דברי הנתיבות תמוהים לענ"ד ממשנה מפורשת ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם דו"ה. ומוכח דאף דקונה בשינוי ע"י טביחתו מ"מ פטור משום גמה"ג ולפי הנתיבות הנ"ל יתחייב עכ"פ כפל ע"י טביחתו. וגם דו"ה יתחייב משום דהוי גניבה וטביחה כאחת וכמש"נ (באות י"א) ואח"ז נדפס האו"ש וראיתי שתמה ג"כ על הנתיבות ממשנה הנ"ל ולענ"ד לישב דברי הנתיבות. והיינו דסי"ל דהך מיעוטא דממעטינן מוגנב מבית האיש ולא מבית הגנב דהגונב מה"ג פטור. היינו רק לענין כפל אבל לא לענין קרן (ודלא כהמתבאר בקצות דגם מקרן פטור מהך מיעוטא כמו כפל) ובהך גזה"כ דממעט גמה"ג מכפל גם כשמוסיף השני לקנות בשינוי פטור דהפטור הוא משום דלא קרינן מבית האיש דכבר אינו ברשות הבעלים למכור ולהקדיש אבל בקרן ליכא הך גזה"כ. ואך היכא דהשני לא הוסיף שום הפסד לבעלים בגניבתו יותר מהראשון ס"ל להנתיבות דפטור מקרן מצד הסברא משום דלא עשה שום מעשה גניבה מהבעלים דכבר הי' גנוב מרשותם ע"י הראשון. ולהכי פטור גם מקרן. ולכן כשהוסיף השני בגניבתו לקנות בשינוי אז מקרי שפיר מעשה גניבה ומתחייב בקרן. אבל מכפל דגזה"כ דפטור גמה"יג גם כשהוסיף לקנות בשינוי פטור. [והנה בגמ' (דף ס"ט ע"ב) אין הגונב מהגנב משלם כפל בשלמא לגנב ראשון לא משלם דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב אלא לבעלים נשלם אלא ש"מ לפי שאינו ברשותו. דמשמע דעיקר הילפותא הוא דלא משלם להגנב. ומה שאין משלם להבעלים הוי מסברא דאינו ברשותו. אבל באמת נראה דכונת הגמרא להקשות אלא לבעלים נשלם משום דקרינן וגונב מבית האיש דהוי כפקדון וע"ז משני משום דא"ב. וע"כ לא קרינן וגונב מבית האיש ול"ד לפקדון וע"כ נתמעט מהגזה"כ שלא יתחייב להבעלים]. ועפ"ז ל"ק להנתיבות מהמשנה דלא הטו"מ אחר הגנב משלם דו"ה משום דלענין כפל דנתמעט מהגזה"כ גם כשהוסיף השני בגניבתו לקנות בשינוי פטור. משום דלא קרינן וגונב מבית האיש. אבל לענין קרן דליכא גזה"כ ורק היכא דלא הוסיף בגניבתו יותר מהראשון לא מקרי כלל גנב. אבל כשהוסיף השני לקנות בשינוי אז נעשה גנב ועובר בל"ת וגם חייב באונסין. ועכ"פ לפי הנתבאר דלענין כפל גם כשהוסיף השני לקנות בשינוי פטור משום גונמה"ג וכדמוכח מהמשנה הנ"ל. ועפ"ז נתעורר הקושיא על הרמב"ם דמחייב כפל ודו"ה על היוקרא והא הוי גונמה"ג דגם ע"י שינוי פטור וכנ"ל.