אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ל · כג)
אבל קשה. להיפך דלמ"ד דלוקין בגזלה איך מתחייב באונסין וגם בחיוב השבה ליד הבעלים דכיון דלקי המלקות פוטר מכל חיובי ממון. והי' נראה לומר דהחיוב אונסין חל עליו ברגע שאחר הגזלה במה שמחזיק הגזלה בידו ואז ליכא מלקות דכבר נתחייב במלקות על תחילת הגזילה ובאונסין נתחייב ברגע שאחר זה. ואולם קשה על זה מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ע"ב) בסוגיא דהבא במחתרת והלכתא דשדינהו בנהרא. ופירשו הראשונים דהיינו שאחר שדינהו ולא מחייב באונסין (דהוא עצמו ודאי חייב מטעם מזיק כששדי בנהרא אחר זמן]. וקשה דנהי דעל רגע שלקח במחתרת לא מתחייב אבל יתחייב על רגע שאחר כך שמחזיק בידו. ועכצ"ל דזה שמחזיק בידו לא מיקרי מעשה גנבה ובגנבה לא מתחייב רק על ידי מעשה גנבה. וכמו שפירש"י בב"מ (דף י"א) דדוקא בנעל שעשה מעשה הוי גנב. אבל אם מונח חפץ של חברו ברשותו והוא נתכוין לגונבה לא מתחייב באונסין. וע"כ ה"נ לא נוכל לחייבו על מה שמחזיק אח"כ הגנבה בידו. דאין זה מעשה גנבה כיון דכבר הי' מופקע מרשות הבעלים ומונח ברשותו ולא עשה שום מעשה גנבה בזה שמחזיק בידו. ועל כן ליכא לחייבו משום זה באונסין. ובפרט לפמ"ש הקצות דגונב מהגנב פטור גם מקרן דהיינו חיוב אונסין. וע"כ ה"נ אי אפשר לחייבו באונסין על רגע שאח"כ. דהוי כגונב מהגנב דהרי כבר הי' גנוב אצלו. ועל רגע הגזלה א"א לחייבו משום קלבד"מ וע"כ פטור. ואך אף לפמ"ש להלן בסימן ל"ב דגונב מהגנב חייב באונסין ורק מכפל נתמעט. מ"מ י"ל דהיינו דוקא כשגונב מגנב אחר דיש בזה מעשה גנבה במה שלקח לרשותו ומקודם הי' אצל הראשון ועכשיו הוא אצלו. אבל במחתרת דאי אפשר לחייבו על מה שמחזיק בידו אח"כ דאין בזה שום מעשה גנבה כיון דגם מקודם הי' מונח אצלו. ולפי זה קשה בכל גזלה למ"ד דלוקין בגזלה איך מתחייב באונסין הרי אין לוקה ומשלם. וליכא לתרץ כמש"ל דחייב באונסין משום מה שמחזיק הגנבה ברגע שאחר כך. דהרי אין בזה מעשה גנבה וכדמוכח מהך דמחתרת וע"כ צריך לחלק בין קלבד"מ דמיתה וממון דנפ"ל מלא יהי' אסון. דשם הוא פטור לפטור ולסלק המעשה לגמרי לענין ממון שיהי' כאילו עשה אחר. וע"כ אי אפשר לחייבו על מה שמחזיק בידו דלא מיקרי מעשה גנבה. ומעשה הגנבה שעשה מתחילה אי אפשר לצרף לחיוב ממון. דקלבד"מ דמיתה מסלק המעשה לגמרי. אבל בכל גזלה דלוקין ואין לחייב בממון משים כדי רשעתו שאין מחייבים שתי רשעיות. זה אין מסלק המעשה לגמרי ורק דאין לחייבו בשתי רשעיות על ויעשה אחת. אבל אם יש לחייבו על מה שמחזיק בידו אחר כך שפיר מצרפינן הגנבה שמתחילה לענין שיקרא גנב על ידי מעשה הגנבה שמתחילה. ושפיר מתחייב על מה שמחזיק אחר כך הגנבה. ועל פי חילוק זה נסתר מה שכתב בדו"ח לתרץ קושית הגאון ר' בעריש בהקדמת פ"י על הך דפריך בכתובות (דף ל"ב) מהך דאלו הן הלוקין דאין לוקה ומשלם. והא הקנס מתחייב בגמ"ב ומלקות בהעראה. וע"ש בדו"ח מש"כ ליישב. וע"פ הנ"ל אי אפשר לתרץ כן דמלקות אין מסלק המעשה לגמרי ושפיר יש לחייבו על גמר ביאה.