אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ל · יז)
ואם זרק החץ באופן דלא הוי רודף כגון בשיכולין להציל באחד מאבריו. אזי נראה דלכ"ע חייב אם נקרע השיראין טרם שנהרג האדם. דאף דנתחייב מיתה על מעשה הזריקה כשאח"כ נהרג האדם. אבל כיון דחיוב הממון בא קודם שנתחייב מיתה אף שהכל על ידי מעשה אחת אין פוטר. וכדהוכחנו מהא דהוצרך לטעמא דעקירה צורך הנחה. וכן מהך דפריך (בדף ע') מכי מטא לאויר חצרו קניא ומתחייב בנפשו לא הוי עד שתנוח. ואם נהרג האדם קודם השיראין תליא זה ברבוותא. דכבר הבאנו (באות ח') מהש"מ שכתב בהך דאמרינן שם כמאן כר"ע דקלוטה כמי שהונחה והקשו התוס' דאכתי חיוב שבת קודם. ועל זה תירץ הש"מ דדוקא לרבנן פריך דחיוב הממון קודם ובזה לא שייך קלבד"מ כיון שכבר נתחייב ממון. אבל לר"ע ניחא. דאף שהחיוב מיתה קודם פוטר וכמו שבארנו שם דהיינו על ידי מעשה אחת. וחשבינן מהזריקה עד דמטי למעלה מהמחיצות כמעשה אריכתא שמחויב על זה מיתה וע"כ פוטר הממון. וה"נ בזרק חץ להרוג אדם כיון שנהרג האדם קודם שנקרע השיראין פוטר. אבל להתוס' שהקשו ולא ניחא להו בתירוץ הנ"ל ע"כ דס"ל דגם כשהחיוב מיתה קודם אין פוטר. וה"נ בחץ אין פוטר אף כשנהרג האדם מקודם. ואולם באופן דהוי רודף בזריקת החץ "ל דגם התוס' הנ"ל מודים דפטור אף כשהחיוב ממון בא אח"כ. ומשום דכיון דעל מעשה הזריקה לחוד מתחייב משום רודף בין שיהרג האדם או לא וע"כ אי אפשר לחייב ממון על מעשה זו. אבל בהך דקלוטה לר"ע דזריקת הגנבה לחוד אין מחייבו מיתה ורק אם יבוא למעלה מהמחיצות. אבל אם לא יבוא להמחיצות ליכא חיוב מיתה משום שבת. ונמצא דהזריקה הוי רק מעשה העבירה אבל העבירה וח"מ בפועל הוא רק אח"כ שבא למעלה מהמחיצות. וע"כ לא נוכל לסלק מעשה הזריקה שלא יתחייב על זה ממון. כיון דאין הזריקה לחוד מחייב מיתה. ואף שהוי על ידי מעשה אחת אין פוטר וכמש"ל. ולפ"ז גם התוס' הנ"ל לא פליגי על שיטת תלמידי הרשב"א הנ"ל. דשם פוטר בכל ענין ומשום דהוי רודף. ולכן בין כשהדליק הגדיש ואחר כך נשרף העבד ובין כשהצית בגופו של עבד ואח"כ נשרף הגדיש פטור. כיון דיש עליו דין מיתה משום רודף בכל ענין משום מעשה ההדלקה לחוד. וע"כ אי אפשר לחייב ממון על מעשה זו. ואף להרשב"א דפליג וס"ל דלר"ל דס"ל משום ממונו כשהצית בגופו של עבד חייב אם דולק הגדיש אח"כ. ומשום דקלבד"מ אין מסלק המעשה לגמרי וע"כ יש לחייבו על הגדיש משום ממונו. היינו דוקא באש שאפשר להציל יש לחייב משום ממונו. אבל בחץ במקום דהוי רודף ודאי פטור לכ"ע. דאי אפשר לחייב משום ממונו דאחר כך הוא אנוס וכנ"ל.