אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ל · ח)
ועיין בש"מ ב"ק (דף ע') בהא דאמרינן כמאן כר"ע דקלוטה כמו שהונחה דמיא. שהקשה התוספות דאכתי מכי מטי לאויר חצרא חייב משום שבת. ולענין גניבה לא מחייב עד דמטי לתוך המחיצות. ועל זה תירץ ת"ל, כיון דחיוב מיתה אתי קודם חיוב תשלומין פטור כדאמרינן לעיל שהצית בגופו של עבד ופטור אף שנשרף אח"ז הגדיש. אבל כשחיוב תשלומין קודם לחיוב מיתה חייב. לכן בשמעתין לרבנן שהקנין בא קודם חיוב מיתה חייב. אבל כשחיוב מיתה קודם כל היזק שיעשה בעת המלאכה פטור עכ"ל. ומבואר מדבריו גם כן כמש"ל דכשהחיוב מיתה קודם מסלק ממעשה זו חיוב ממון. אף כשהחיוב ממון בא אח"ז אם הכל על ידי מעשה אחת. ובכ"ז כשהתשלומין קודם אף שהכל ע"י מעשה אחת חייב מהטעם שנתבאר לעיל. דכיון דכבר נתחייב ממון טרם חיוב מיתה בפועל ל"ש ליפטר משום קלבד"מ. אבל כשהחיוב מיתה קודם חף שאינו ברגע עשייתו כמו בהך דזרק גנבתך לחצרי. לר"ע דקלוטה כמו שהונחה. דאין החיוב מיתה בזריקתו לחוד עד דמטי לאויר חצרו. בכ"ז כיון שחיוב המיתה קודם פוטר מממון. וחשבינן הזריקה עד דמטי לאויר חצרו כמעשה אריכתא שנתחייב על זה מיתה. ומסלקינן חיוב תשלומין ממעשה זו. משא"כ שכהתשלומין קודם כיון דכבר נתחייב ממון קודם שנתחייב מיתה בפועל א"א ליפטר אף דהוי ע"י מעשה אחת. והא דניחא לר"י דס"ל דאיירי בהדליק הגדיש ואח"כ נשרף העבד ובכ"ז פטור משום קלבד"מ. ע"כ צ"ל כמש"כ הרשב"א הנ"ל דחייב מדין רודף ולכן לעולם חיוב המיתה קודם.