אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כז · ז)
ובל"ז מוכרחים אנו לזה. דגם לשיטת התוס' הנ"ל דע"י הטבילה של אמם לחוד נעשו גרים. ג"כ קשה אמאי חייבין משום א"א דהא עד שטבלה הרי היו נכרים וכבר נתגדלו במעי אמם. רק עתה כשטבלה הוא דנעשו גרים והם אז כקטן שנולד ולמה חייבין משום א"א. וע"כ משום דע"י העיבור והלידה שהי' בקדושה עושה אותם לאחים. וע"כ גם להרמב"ן ניחא. דע"י העיבור והלידה שהי' בקדושה יש בהם ישראלית גם בלא גרות. אם כי יש לדחות דהלידה ביהדותה אינו מועיל אלא לחול על התאומים דין אחוה רק כשכבר היו ישראלים קודם הלידה. אבל אם עוד הולד עכו"ם ומחוסר גרות. כמו להרמב"ן. בזה י"ל דאין הלידה לחוד מועיל שיחול על הולדות דין ישראלית. אבל אף שאין מוכרח מ"מ י"ל כן דהלידה לחוד מועיל גם לעשותם ישראלים במקצת. כמו דמהני הלידה לחוד לענין אחוה. ולפי דעת הרמב"ן הנ"ל דהמילה נצרך להגרות יהי' מוכרת מזה ג"כ כמש"ל דבעכו"ם הבא על בת ישראל דהולד כשר אף דצריך גרות. אבל עכ"פ יש בו ישראלית גם בלא גרות מכח האם. דאם לא כן אמאי חייבין משום א"א בהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הא הוי כקטן שנולד. כיון דהמילה נצרך להגרות. ועל כרחך כמ"ש משום דהלידה בקדושה. וא"כ מכ"ש בישראלית גמורה שנתעברה מעכו"ם דעכ"פ יש בו ישראלית גם בלא גרות.