אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כז · א)
כבר הובא באחרונים דדעת התוס' בקדושין (דף ע״ה) ובספ״ק דיבמות דצריך גירות וכ״ה בפסקי תוס׳ קדושין שם. ובשעה"מ פט״ו מאס״ב הביא מהגדה שהביא רש״י בפרשת אמור ויצא בן איש מצרי בתוך בנ״י מלמד שנתגייר. וכן מוכית דדעת הרי״ף ג״כ דצריך גרות ע״ש שהרבה לתמוה על השיטה דצריך גרות מהא דמבואר בבכורות (דף מ״ו) דרבא ס"ל דכהנת שילדה מעכו״ם חייב בבכורה ומשום דנתחללה וכ״ש ישראלית מעכו״ם. ורבא גופא ס״ל ביבמות דהולד כשר. ולהשיטות דהוי עכו״ם איך שייך לחייבו בפדיון ונשאר בצ״ע. וקושיא עצומה היא. עוד קשה לי לפי המבואר בתוס' יבמות (דף כ"ג) ובכ"ד דאם שדינן לי' בתר עכו"ם אי אפשר להיות ממזר דאין ממזרות לעכו"ם. אם כן למה צריך (בדף מ"ו) להביא טעמא דמאן דמכשיר אף בא"א משום דיליף מא"א דלאחריני תפסי קדושין לאפוקי עכו"ם דלא תפסי קדושין כלל. והא כיון דס"ל דהולד כשר והיינו דשדינן לי' בתר עכו"ם. אם כן ממילא אי אפשר להיות ממזר אף מא"א ומשום דאין ממזרות לעכו"ם. ואין לומר דהא דהוצרך לטעמא דיליף מא"א היינו לומר דאף אי נימא דבתר דידה שדינן מ"מ אי אפשר להיות ממזר. ולאפוקי ממאן דס"ל דהולד ממזר. ועל זה בא לומר דיליף מא"א דתפסי קדושין לעלמא ולאפוקי עכו"ם. דא"כ דס"ל גם כן דשדינן בתר דידה א"כ נהי דיליף מא"א דלא הוי ממזר. אבל מנ"ל דהולד עכו"ם (כפי מה דס"ל להנך שיטות) נימא אדרבה דהוי ישראל כשר. וע"כ צ"ל דס"ל מצד הסברא דהוי עכו"ם משום דבכל מקום הולך אחר הזכר. או משום דהוא הפגום שבשניהם. וכיון דע"כ הוי עכו"ם א"כ למה לי לטעמא דיליף מא"א תפ"ל דבל"ז אי אפשר להיות ממזר משום דאין ממזרות לעכו"ם. ובדוחק אפ"ל דאם הדין דהוי ממזר היינו אומרים אז דאזלינן בתר דידה בכדי לעשותו ממזר משום דממזר פגום יותר מעכו"ם. ואזלינן בתר הפגום שבשניהן. ורק עתה דיליף מא"א דלא הוי ממזר שוב אמרינן דהוי עכו"ם. משום דהוא הפגום.