אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כו · י)
והנה יש להסתפק בישראל הבא על שפחה מעוכבת ג"ש. אם גם בזה הדין דולדה כמותה שיהי׳ צריך ג״ש. וכנראה דבזה מחלוקת בירושלמי פרק השולח היוצא בשן ועין בניו עבדים והיוצא ביאוש בניו ב״ח. ריב״א אמר איפכא דיוצא ביאוש על ידי שלא שחררו התורה בניו עבדים ועיין בפ״י פרק השולח. והנה אם נימא דגם במעוכבת גט שחרור ילפינן מהאשה וילדי'. הי׳ מיושב מה שהקשינו לעיל דל״ל ילפותא הא ידעינן מסברא דהוא עבד מצד עצמו משום דשייך לאדוני׳. ולהנ״ל ניחא דצריך הילפותא במעוכבת ג״ש דמצד עצמו אינו עבד. ועל זה יליף דמ״מ ולדה כמותה משום דמתיחס אחרי'. והנה לפמ״ש התוס' שם ד״ה ולדה כמותה דגם בשפחה שייך לומר הלך אחר הפגום. דלא גרע באין קדושין מיש קדושין ויש עבירה. ולפי זה ודאי גם במעוכבת ג״ש הי' אפשר להכשיר הולד בלא ג״ש ואינו ב״ח. ומשום דהלך אחר הפגום ועל כרחך דצריך ג״ש ואסור בב״ח. ומאן דס״ל בירושלמי דמעוכבת ג״ש בניו בני חורין. אם כפשוטו דהם בני חורין לגמרי ומותרים בב״ח. ע״כ דס״ל דל״ש הלך אחר הפגום בשפחה ומשום דלא מיקרי פגום אלה מפסולי קהל. או לפמ״ש לעיל דלא אמרינן הלך אחר הפגום אלא כששני הצדדים ישראלים. אנל כשצד אחד עכו״ם לא אמרינן הך כללא. וס״ל דגם בשפחה דאין דינה כישראלית לגמרי ליתא הך כללא: