אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כה · כב)
עוד יש להעיר ממה דאמרינן בגיטין (דף כ"ג) דעבד מקבל ג"ש מיד רבו של חברו. ופירש שם רש"י וכן בר"נ משום דעבד איתא בתורת שחרור שליח נמי מצי למהוי. ולמה צריכים לה"ט אם נימא דטלי גטך מע"ג קרקע מהני בשחרור וה"ה שאר קנינים דמהני. ואם כן גם בלא האי טעמא דאיתא בתורת שחרור הי' יכול לקבל גט שחרור. כיון שעבד איתא בכל הקנינים ואם כן יוכל לזכות ולקנות הג"ש לחברו ויהי' מוכרח דס"ל לרש"י ור"נ דל"מ בשחרור מעג"ק. ועיין בתוס' (דף י"ג) ד"ה האומר דאיירי דאינו מוסרו מיד ליד ובכה"ג לא אמרינן תן כזכי. וכן הובא תירוץ זה בר"נ ומשמע דס"ל דמהני טלי גטך מע"ג קרקע בשחרור, ואך יש לדחות עפמ"ש הר"נ בב"מ דבכל זכיה בעינן שלוחו של בעל הממון. וכיון דנעשה שליח של המזכה גם כן ע"כ מהני בתן שחרור לעבדי אי הוי אמרינן תן כזכי אף בנטלו מעג"ק. משום דהוי גם כן שלוחו של אדון. ואולם מהר"נ בגיטין (דף י"ב) מוכרת דס"ל דמהני טלי גטך מע"ג קרקע בשחרור כמ"ש הנתיבות בסימן קפ"ה ע"ש. ולפי זה קשה למה הוצרך הר"נ להטעם דעבד איתא בתורת שחרור על כן מצי למהוי שליח לקבל גט שחרור. והרי גם בלא זה כיון דזוכה השטר ממילא נעשה משוחרר.