אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כה · יט)
והנה הרמב"ם בפ"ו מעבדים כתב דכל הפסולים בשליחות הגט פסולים נמי לענין שליחות שחרור לבר מעבד ע"ש. ומתבאר מדבריו דגם לשליח הולכה פסולים חרש שוטה וקטן ועכו"ם. ולכאורה קשה אם נימא דבשחרור כשר גם בטלי שחרורך מעל גבי קרקע. מדוע לא יהני אם מקבל הג"ש מכל הני דפסולים לשליחות. דהרי לא גרע כשמקבל מהם מאילו נטל מע"ג קרקע. דבגט דפסולים כל הני היינו משום דבעינן נתינה ופסול טלי גטך מע"ג קרקע ולכן בעינן שליחות. והני דפסולים לשליחות הוי כטלי גטך מע"ג קרקע. אבל בשחרור אם מהני מעג"ק מדוע פסולים כל הני. ובפשוט י"ל דנפ"מ לענין שיוכל ליתן השליח בע"כ של העבד. דכל הני דפסולים לשליחות לא יוכלו ליתן בע"כ של עבד. דל"מ נתינה שלהם כנתינת הרב. ולעולם אם נטל העבד ברצונו הג"ש שפיר מועיל גם ע"י הפסולים לשליחות.