אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כה · יז)
וברמב"ם פ"ל ממכירה ה"ב וכן העבד שקנה או מכר או נתן מתנה או נתנו לו. יד האדון על העליונה אם רצה לקיים מעשיו הרי אלו קיימין. ואם לא רצה בטלו כל מעשיו עכ"ל. ומתבאר דהאדון יוכל לבטל אם אין רוצה לזכות. ולכאורה תליא דין זה בהשיטות שהבאנו. דאם נימא דמה שקנה עבד קנה רבו היינו דהעבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו משום דהוי כשדה שלו שנשבחה. א"כ איך אפשר שיועיל מה שהרב אומר אח"כ שאינו רוצה כיון דהוי כשדה שלו שנשבחה, והרי אם יעשה העבד איזה מלאכה או כלי והרב יאמר אי אפשי לזכות בזה אטו נימא שיועיל. דהרי על כרחך היא שלו משום דמע"י העבד והשבת שייך להרב. ואינו יכול להסתלק בלא קנין. ואם כן מדוע מועיל במתנה שזכה העבד במה שאומר הרב איני רוצה. ועוד אף אי מהני מה שאומר הרב שאינו רוצה. מ"מ מדוע בטל הקנין לגמרי ישאר הדבר להעבד. ועכצ"ל דהרמב"ם ס"ל דהרב זוכה ישר. והיינו דכל מעשי וקניני שהעבד עושה נחשב כאילו הרב בעצמו עשה. והוא נחשב להקונה. וע"כ מהני מה שאומר הרב שאיני רוצה לקנות. ודמי לכל זכיה שזוכים לאחר שהזוכה יוכל לומר אח"כ איני רוצה לזכות. (ונראה לענ"ד דגם כשהרב קטן אמרינן מה שקנה עבד קנה רבו. ולא מיבעי' להך שיטה דהעבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו וכמש"ל דהוי כשדה שלו שנשבחה, דודאי גם בקטן שייך כן ואף לשיטת הרמב"ם הנ"ל דהרב זוכה ישר ונחשב קנינו להרב. בכ"ז נראה דגם בקטן כן. אף דבעינן בקטן דעת אחרת מקנה. היינו משום דרצון וכונת הקטן אינו מועיל לקנות. אבל בעבדו של קטן דיש כונת ורצון העבד להקנין שפיר מהני לקנות אף שקנינו שייך להרב שהוא קטן. אבל הרי יש בקנין זה כונת ורצון העבד. וזה דמי כאילו יצויר אופן שיהי' להקטן כונה ורצון דודאי הי' מועיל, וה"נ ע"י העבד יש כונה ורצון. ולא דמי לחצר דלית לי' לקטן. היינו משום דחצר משום שליחות איתרבאי ואין לו שליחות. אבל הכא בעבד דלאו משום זכיה ושליחות הוא. דהעבד הוא איש בפ"ע ובר קנין רק קניניו ומעשיו שייכים להרב. וע"כ הרב זוכה ישר אף שהוא קטן. כיון דאיכא כונה ורצון העבד שהוא גדול. ורק כשהרב רוצה לבטל הקנין הוא דסבירא לי' להרמב"ם דמהני ביטולו ומחאתו. ובא"ש פ' י"ז מגזלה נסתפק בזה ולענ"ד כמ"ש). וזה לא קשה להרמב"ם כיון דהרב אין רוצה לקנות ואין נוגע המתנה להרב מדוע לא יקנה העבד. כמו בע"מ שאין לרבו רשות דמהני אף שקניניו שייכים להרב. מ"מ כיון דאין נוגע להרב יש לו קנינים לעצמו. א"כ ה"נ כשהרב אינו רוצה יזכה העבד. ואולם לא דמי, דרך בע"מ דרשות אחרים מעכב שלא יוכל לזכות מיקרי דאין נוגע להרב. אבל בזה שהרב אינו רוצה לזכות. כיון דאי בעי הוי זכה מיקרי נוגע להרב. וכמו בנתן הרב עצמו להעבד דל"מ להרשב"א וכנ"ל באות א'.