אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כה · יא)
והנה מה שהקשה הריטב"א על השיטה הנ"ל דעבד מקבל מתנה מרבו. מהא דאין מזכה בעירוב ע"י עבדיו הכנענים. גם כן יתישב עפמש"ל. דטעמם משום דס"ל דהעבד יש לו קנינים לעצמו וגם מאחרים הוא זוכה מקודם. והרב זוכה ממנו. וברשב"א בקידושין שם מבואר בשם הראב"ד דפליגי בזה תנאי. דר"מ דס"ל דלא מהני ע"מ שאין לרבו רשות אף שכפלו לתנאי'. והיינו מפני שהרב זוכה ישר. ולכן אין מועיל התנאי דהוי כאילו התנה עם אחר. ורבנן דס"ל דמועיל תנאי ס"ל דהעבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו ע"ש. ולפ"ז י"ל דהך דעירוב דאין יכול לזכות מרבו אתיא כר"מ דס"ל דהרב זוכה ישר וקניני ומעשי העבד שייכים להרב. וע"כ אין יכול לזכות לאחרים. כמו שהרב בעצמו אין יכול להקנות חפץ שלו לאחרים ע"י עצמו. וקניני העבד הם כיד הרב לר"מ. וכן ניחא מה שהקשו מגיטין (דף מ"ב) דהכותב נכסיו לשני עבדיו ל"ק באומר חצי חצי. דמוכח דעבד אין יכול לזכות מהרב. גם כן יש לומר דאתיא כר"מ. אבל הם פוסקים כר"מ דמהני ע"מ משום דהעבד זוכה מקודם. וע"כ ס"ל דגם מרבו יכול לקבל מתנה כיון דיש לו קנינים לעצמו. והנה להראב"ד הנ"ל דרבנן דר"מ ס"ל דהעבד זוכה מקודם. צ"ל הא דצריכין לגו"י בכ"א בשחרור. והרי כיון דהעבד זוכה רגע אחד מיד נשתתרר. ואם כן למה צריכים לגו"י בכ"א. וצ"ל כמש"ל דכיון דבעינן בשחרור נתינה לידו דוקא ול"מ שאר קנינים. וידו של עבד הרי שייך להרב בפועל ומיקרי חצרו של אדון. וע"כ צריכים לגו"י בכ"א כמש"ל (באות ג'). ויהי' מוכרח מהראב"ד ומשיטה הנ"ל דס"ל דעבד מקבל מתנה מרבו. דע"כ סברי דבשחרור פסול טלי גטך מע"ג קרקע. והרשב"א אפשר דס"ל דמהני בשחרור טגמעב"ק וה"ה שאר קנינים. וע"כ הקשה למה הוצרך לגו"י בכ"א. אם נימא דעבד מקבל מתנה מרבו הרי יכול לזכות הג"ש על ידי שאר קנינים, ואולם הריטב"א שהקשה גם כן קושיא הנ"ל. ושם בסוגיא דאיבעי' לרשב"א אי עבד משוי שליח. מתבאר בריטב"א דס"ל דפסול טלי גטך מע"ג קרקע בשחרור. ולפי זה צ"ע מה שהקשה מהא דהוצרך לגו"י בכ"א להשיטה דעבד מקבל מתנה מרבו. דהרי כיון דבעינן נתינה לידו דוקא וידו של עבד הוי כחצרו של האדון. ואם כן שפיר הוצרך לגטו וידו באין כאחד. וצ"ע.