אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כד · י)
ואולם אפ"ל דשייך קנין גם בשאין נקנה הדבר הנקנה להקונה רק קנין להפקיע הדבר מהבעלים כדמוכח בב"ב (דף נ"ד) גבי] נכסי עכו"ם הן כמדבר דעכו"ם מכי מטי זוזי לידי' אסתלק וע"ש ברא"ש, וע"כ י"ל דאף דהוי יציאת כסף משום קנין היינו לא שהקנין שיקנה בעצמו רק הקנין מהבעלים הוי להפקיע העבדות מהבעלים שיהי' ב"ח, וע"כ שפיר מועיל גם בע"כ של עבד. דאין הקנין שיזכה העבדות רק שיהי' ב"ח ועיין ירושלמי קדושין ר"י בעי קומי ר"ז הילך כסף שיצא עבדך לחירות א"ל יצא, שתצא שדך להפקר א"ל לא יצאת. ומה בין זה לזה. זה זוכה לבן דעת, הגע עצמך שהי' חרש א"ל איש, הגע עצמך שהי' קטן א"ל דרכו להתגדל אשר נראה דגם הירושלמי מפרש דשחרור כסף הוי מדין קנין לעצמו, ואולם לפי הירושלמי משמע דהוא מדין זכיה שזוכה העבד עצמו בהעבדות, ולזה בעי ה"א חרש וקטן ומשני, דחרש מקרי איש וקטן אתי לכלל גדול, והיינו דס"ל דיש זכי' לחרש וקטן וע"ש בנע"י, ואך לפ"ז קשה איך מהני בע"כ כיון שאינו רוצה לזכות. ואם גם בע"כ שייך הטעמים משום דקנו בע"כ מקנה בע"כ או משום דקבלת רבו גרמה א"כ מאי בעי הירושלמי דה"א קטן וחרש הא כיון דגם בע"כ משתחרר פשיטא דמהני גם בקטן וחרש כמו דמתגרשת גם קטנה, ואולי י"ל דשם דלא בעי רק נתינה ע"כ מהני אבל משמע דהירושלמי ס"ל דבאמת ל"מ בע"כ, ולשיטת הסוברים דמהני בע"כ גם לרבנן דלא כהרמב"ם הנ"ל ע"כ דאין זה קנין לעצמו רק מדין שחרור או מתורת קנין אך דאין זה קנין לעצמו, רק הפקעה ופדי' מהבעלים שיהי' ב"ח וכמו שס"ד בירושלמי דמהני קנין להיות הפקר, ולשיטת הרי"ף והרמב"ם פליגי בזה ר"מ ורבנן, ולרבנן הוא מדין קנין לעצמו וע"כ ל"מ בע"כ.