אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כד · ח)
ועיין בר"ן ר"פ הכותב וכן בריטב"א קדושין (דף ו') בהא דמהני אין לי עסק בך גבי עבד וגבי שדה ל"מ כמבואר ר"פ הכותב, וכתבו, דגבי עבד כיון שסילק ידו ורשותו ממנו, זכה העבד בעצמו וזכו בו שמים, ובלשון הר"נ דעבד כיון שראוי לזכות בעצמו אם הוא גדול ואם הוא קטן זוכין בו שמים, וכבר הקשה במחנ"א ה' שכירות מהך דאב"ש דבקטנים כל המחזיק בהם זכה ול"א דזכו שמים וראיתי בס' אמ"ב שתירץ דג' בחינות יש לשון מתנה והקנאה, לשון הפקר, לשון סילוק. לשון מתנה אינו מועיל רק בשטר ע"י גו"י בכ"א, והפקר דהזכות לכל העולם לזכות, ל"מ לזכות רק אם הות גדול ובקטנים דל"ל יד ל"א דזכו שמים כיון דהוא הפקירו לכל העולם וכן צריך שיהי' בר זכי' לזכות עצמו מההפקר, ולשון סילוק שרבו סילק ידו ממנו שיזכה בו לנפשי' הוא לבדו ואין לזרים אתו, בזה אף בקטנים זכו בו שמים, כיון דלא אפשר לאחרים לזכות בו ע"ש, ואני תמה במה דמבואר מדבריו דלשון סילוק מועיל בו בע"פ בלא שטר, והיכן מצינו שיועיל להוציא דבר הקנוי קה"ג מרשות הבעלים בלא שום קנין או הפקר לכ"ע, והרי גם בע"ע כשאומר לי' באפי תרי זיל הרי יש בלשון הזה סילוק זכותו ומ"מ ל"מ משום דגופו קנוי, ואם יאמר לחלק עפמש"ל דבע"כ כשמסלק רשותו זוכה בעצמו ע"י קנין חזקה ובע"ע ל"ש קנין חזקה וכנ"ל, אבל מה יתרץ על קטנים שכתבו דזכו שמים, וכיון דא"ל יד לקנות במה יצא מרשות רבו וגם בגדולים כ"ז דלא יצאו הרשות רבן הרי ידן כיד רבן, ואין קנינם כלום רק ע"י שטר ע"י גו"י בכ"א, ושם תמה על הטור בס' רס"ז שכתב דאם אמר לשונות הללו בע"פ אינו כלום וקאי שם על לשון סילוק נמי, והרי בסילוק מועיל גם בע"פ כמבואר בר"ן וריטב"א הנ"ל ע"ש שהניח צ"ע ולענ"ד פשוט דגם להר"ן והריטב"א לא מהני לשון סילוק בע"פ דשם קאי על הך דכתב לי' כשתברח ממני אין לי עסק בך וע"ז קאי הר"נ והריטב"א דלשון סילוק מהני בשטר שחרור, אבל בע"פ ודאי ל"מ ולשון "אמר" המוזכר שם בריטב"א אשגרת לישני' הוא דכן הוא בגמ' הלשון "אמר לעבדו" וע"כ הוא בשטר כמ"ש בתוס' ר"י הזקן ע"ש, ועפ"ז ניחא נמי קושית המחנ"א הנ"ל דכיון דהדין בשטר שחרור דיוכל לשחררו בע"כ של עבד וא"צ דעתו, להכי מהני לשון סילוק בשטר שחרור אף לקטנים דזכו בי' שמים והיינו משום דא"צ כלל דעתו ורצונו ובע"כ משתחרר, ועיקר תירוצם הוא לחלק דבשדה ל"מ א"ל עסק בך, משום דאין בלשון זה הקנאה לבעלים אבל יש בלשון זה הקנאה לעצמו ולכן בשחרור יש בלשון זה הקנאה לעצמו של עבד כמו הרי את לעצמך. וכן מבואר להדיא מלשון הרשב"א ר"פ הכותב ע"ש, ומש"ה מהני גם בקטנים דזכו בהם שמים, והיינו כמו בכל ש"ש דגם בקטנים מהני השחרור ומשום דא"צ לדעתם ורצונם. ובע"כ משתחררים, וה"נ בסילוק שכתב בשטר דהוי לשון המועיל בשחרור ושוב ל"ק מהך דקטנים כל המחזיק זכה בהן דשם צריכין שיזכו בעצמם וקטנים אין להם יד.