אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כג · כב)
ונראה דיסודו של הא"מ הוא מהתוס' ריש אלמנה הנ"ל, שהביאו ראי' דבתרומה אזלינן בתר קה"ג ממפקיר שאוכל בתרומה אף שאין להרב אלא הגוף ומזה משמע דרק בעל קה"ג הוא בעלים על האיסור אבל לענ"ד תמוה אם נפרש כונתם כן, דהרי במפקיר עבדו הרי הפקיר גם קה"ג של ממון כמו שהפקיר קה"ג, ומה זה ראי' לדבריהם הקודמים בעבדי מלוג שאין אוכלים בתרומה אע"פ שלהבעל יש קה"פ דכקהג"ד דהרי שם י"ל דלשניהם שייך הק"א ג"כ וגם למה הוצרכו לזה דהא אף בשניהם שוין ג"כ א"א לאכול בתרומה וגם לצאת בשו"ע וע"כ נראה דמ"ש התוס' דבתרומה אזלינן בתר קה"ג כונתם הוא על קנין האיסור וזה הק"א קורין קה"ג והיינו, דאילו אזלינן בתר קנין ממון היה אלים יותר הק"פ למ"ד דכקה"ג וכמ"ש הרשב"ם הנ"ל [באות י"ז] ומשום זה בדין יום או יומים דהעיקר תליא בק"מ ולכן בעל קה"פ הוא דקרוי אדון אבל היכא. דאזלינן בתר קנין איסור שניהם שוין בקנין האיסור, וע"כ עבדי מלוג אין אוכלים בתרומה משום דגם להאשה שייך קה"א. ואין כונתם דרק להאשה שייך קה"א ורק כיון דשניהם שוין אינם אוכלים כמו בכל שותפים כהן וזר, וכן אין יוצאין בשו"ע לאחד מה"ט דשניהם שוין, וע"ז הביאו ראי' ממפקיר דאזלינן בתר קה"ג היינו קה"א דאלו אזלינן בתר ק"מ אז קה"פ אלים כנ"ל והי' אוכל בתרומה ויוצא בשו"ע לאיש. אך דממפקיר מוכח דאזלינן בתר ק"א ובק"א שניהם שוין וע"כ אין אוכל בתרומה, אבל גם התוס' ס"ל דגם לבעל הפירות יש ק"א וכדמוכח משיטת הריבר"ב רק דהוא ס"ל דגם לענין ק"א אלים יותר הק"פ, וע"כ יוצא בשו"ע לאיש. והתוס' ס"ל דשניהם שוין בקה"א ולמ"ד ק"פ לאו כקהג"ד הוא דא"ל קנין איסור ומשום דל"ש ק"א לבעל קה"פ אי לאו כקהג"ד, ולדידן אף דקיל"נ דלאו כקהג"ד מ"מ בעבדי מלוג משום תקנת אושא הוי כקה"ג ויש לו ק"א וע"כ שניהם צריכים לשחרר.