אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כג · כ)
ובתשובת א"מ סי' י"ז הקשה מדוע עבדי מלוג של אלמנה לכ"ג אינם אוכלים בתרומה, דנהי דקנין האיסור שייך להאשה אבל כיון דלהבעל יש קנין פירות דהוי כקה"ג וחזינן דגם קנין ממון לחוד מאכיל כמו שבהמת כהן אוכלת משום קנין הממון לחוד, וה"נ העבדים יאכלו. וע"ש מ"ש בעצמו לחלק דבבהמה דליכא רק קנין ממון מאכיל הק"מ לחוד אבל בעבד דאיכא קנין איסור הכל הולך אחר קנין איסור ועדיף ק"א שבהן מקנין ממון לכך מפקיר עבדו וארוסה אין קנין ממון שבהן לעצמו מעכבן מלאכול בשביל ק"א שבהן לכהן. ובעבדי מלוג ק"א. שבהו לזרה מעכבן מלאכול אף שק"מ שבהן לכהן, ושוב הקשה מדוע במפקיר עבדו אוכל בתרומה דכיון דהק"פ לעצמו לא הוי כספו המיוחד לו, וכמו שאינו יוצא בשו"ע לאשה, אע"ג דכל קנין איסור שבו הוא לאשה כיון דיש לבעל פירות ל"מ מיוחד וה"נ לענין תרומה נימא הכי, וכן תקשי בארוסה אמאי אוכלת הא לא הוי מיוחד דהממון שייך לעצמה ע"ש, והנה מה דהקשה מארוסה לענ"ד לק"מ דבאשה דליכא רק ק"א ומה דמקריא קנין כספו היינו משום דניקנית בכסף וכמ"ש הש"מ בכתובות ע"ש, אבל אין הקנין אישות דהיינו ק"א תלוי בממון דאין להבעל שום ק"מ באשה. וע"כ שפיר מקריא מיוחד לו דהק"א מיוחד לו, אבל בעבד דקנין האיסור נצמח מהממון דע"י שיש להאדון ק"מ בהעבד נגרר עי"ז הק"א, אבל לזכות בעבד בקנין איסור לחוד ל"ש, ואף למכור את הק"א לחוד שיהי' הוא הבעלים על השחרור א"א, דרק ע"י הממון הוא דזוכה בהאיסור להיות הבעלים על השחרור, ובמפקיר אף דכבר א"ל ממון ומ"מ הוי בעלים על האיסור היינו משום דמתחלה הי' לו הממון ועי"ז חל עליו דין בעלים מל האיסור, מה שלא נפקע ע"י ההפקר אבל תחלת "א שייך רק ע"י הממון. וע"כ בעבד שפיר אמרי' דל"מ מיוחד לאשה משום דק"מ שייך להבעל, ומשום דבעבד האיסור תליא בממון, וע"כ אף דס"ל להא"מ בפשוט דק"א שייך להאשה שיש לה הקה"ג ולא להבעל שלו הפירות, אבל בכ"ז עכ"פ מקרי אין מיוחד לה הקלין כסף דגם להבעל מקרי קנין כספו ולולא שהאיסור שייך יותר להאשה מפני קה"ג הי' הבעל זוכה גם בהאיסור ע"י קנין הפירות דקה"ג דמי, וע"כ ל"מ מיוחד להאשה, אבל מה שארוסה אוכלת בתרומה דהוא רק קנין לאישות דהיינו ק"א, אין מגרע כלל מה שהממון שייך לה בעצמה, דל"ש כלל הקנין אישות לממון, ובזה יתישב מה שראיתי מקשים על האבעי' דמפקיר אי אוכל בתרומה, ולמה לא פשיט מאשה דארוסה אוכלת אף דליכא רק ק"א ולפמ"ש לק"מ דבעבד כיון דהאיסור נצמח מק"מ, וע"כ שפיר י"ל דכיון דנפקע הממון שוב ל"מ קנין כספו, וניחא נמי מה שהקשה הא"מ על התוס' ריש אלמנה שכתבו דקצת ראי' דבתרומה אזלינן בתר קה"ג ממפקיר עבדו דאוכל בתרומה אף שאין להרב אלא הגוף ואפילו למ"ד ק"פ כקה"ג דמי אתיא. דמזה אין ראי' כ"כ די"ל דאתיא כמ"ד לאו כקה"ג דמי, ולמה לא הביאו ראי' עדיפא מארוסה דאזלי' בתר קנין האיסור. ע"ש, ולפמ"ש לק"מ דמאשה אין ראי' כלל לעבד, ובעבד י"ל דאזלינן בתר קה"פ, וגם י"ל דגם קנין האיסור שייך לבעל קה"פ.