אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כג · יז)
והנה בב"ק אמרי' דבעדי מלוג יוצאין בשו"ע לאשה למ"ד קנין פירות לאו כקה"ג דמי ולמ"ד כקה"ג א"י לא לאיש ולא לאשה, ובתוס' שם מביאים בשם ריבר"ב דיוצא בשו"ע לאיש, אי כקה"ג דמי, והנה לפי שיטתו ודאי מוכח דקנין האיסור נגרר אחר הממון ומשום ה"ט זוכה הבעל גם בקנין האיסור דהא יציאת שו"ע ודאי דתלי בקנין האיסור ולמ"ב למ"ד דא"צ ג"ש דע"כ דא"א לצאת ולהשתחרר אם ל"ש האיסור אליו, ואף למ"ד דצריך ג"ש ולא נפקע רק הממון ע"י השו"ע אבל מדיליף זה דצריך ג"ש מלחפשי ישלחנה דמשמע להבא ע"כ דהיא הבעלים לשחרר בג"ש, ומוכח ע"כ לפ"ז דהבעל זוכה בקנין האיסור וה"ה לשחרר בשטר. נראה דלהתוס' הבעל לחוד הוא המשחרר למ"ד דכקהג"ד דאין הפרש בין שו"ע לג"ש, והטעם דעדיף קה"פ מקה"ג הוא כמו שכתב הרשב"ם בב"ב דף נ') לענין יום או יומים דאותו שא"ל פירות אין הקה"ג שיש לו בעבד כלום. שאין הגוף שיש לו בעבד כלום שאין הגוף עומד אלא לפירותיו הלכך הראשון קרוי אדין (ומיום א"י אין ראי' דשם אין שייך לקנין איסור, ורק בקנין ממון לחוד דהוי כשורו וחמורו) ועכ"פ מהתוס' דס"ל דהבעל הוא המשחרר מוכח דס"ל ג"כ דהזוכה מהפקר ג"כ הזוכה הוא דמשחרר ומשום דהאיסור נגרר אחר הממון דאף דהתוס' כתבו למ"ד ק"פ כקהג"ד ואנן קי"ל דלכקה"ג אבל הרי הזוכה מהפקר זוכה גם בקה"ג דממון דרק האיסור הוא דלא נפקע ע"י ההפקר, וע"כ הזוכה הוא המשחרר והוא כ"ש מהא דהבעל יוכל לשחרר אף שקנין הגוף דממון שייך להאשה, ואולם אף לגירסת רש"י דאין יוצא בשו"ע לא לאיש ולא לאשה מוכח ג"כ דעכ"פ גם הבעל זוכה באיסור ג"כ. דאל"כ, אמאי אין יונ לאשה כיון דשו"ע תלי במי שהאיסור שלו, ולפ"ז יקשה מזה על התוס' רי"ד דהזוכה מיאוש הבעלים הם המשתררים בג"ש, דהרי הפודה והזוכה הא זכה בהממון וא"כ אלו הפילו הבעלים השו"ע לא יצאו לחירות ומדוע בשטר הם המשחררים.