אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כג · ח)
וכמ"ש הרמב"ן הנ"ל דע"כ השבאי זכה ול"א דעבד זוכה בעצמו (דל"ל משום דהעבד גופא ג"כ מיאש בעצמו דס"ל דאין יאוש לגופו) לפי שלא פקע ממנו ע"י היאוש אלא קנין פירות אבל ג"ש צריך, ושבאי הא קני לי' למע"י משעה ראשונה משעת יאוש, נראה כונתו פשוט עפמ"ש התוס' בב"ק ס"ט דיאוש לא מהני רק להגזלן וקונה אף שאינו בחצרו, דהוי כמתנה להגזלן (והיינו משום דקונה בקנין הגזלה דמקודם, וא"צ כלל קנין) אבל שאו אדם אין יכולים לזכות בו, וע"כ ה"נ א"א להעבד לזכות בעצמו משום דהיאוש לא מהני לקנות רק להשבאי, ואפ"ל דזה כונת הראב"ד בקושיתו הנ"ל דס"ל כמ"ש התוס' בב"ק שם באופן השני דיאוש מהני לכל אדם שיקנו, וע"כ הדין הוא שיזכה העבד עצמו אחרי היאוש, או י"ל עפמ"ש הנתיבות בסי' שנ"א דבקים לי' בדרב"מ בגזלה דאין מחויב באונסין אינו קונה ביאוש וה"נ בעכו"ם דג"כ אינו מחויב באונסין וכמ"ש התוס' בעירובין (דף ס"ב) וע"כ א"ל קנין לקנות ביאוש, והא דבנטלו מוכסין חמורו מבואר דקונה ביאוש היינו כשעושים קנין אחר היאוש, אבל בקנין גזלה דמקודם אינו קונה עכו"ם ע"י יאוש ולכן הקשה הראב"ד דאיך משתעבד בו הפודה. ובס' הנ"ל נדחק בכונת הרמב"ן הנ"ל ע"פ הגמרא בקדושין (דף כ"ג) דז"פ למיתה וז"פ לחיים. ותלי תניא בתניא דלא מפורש טעמא. דגם שם קשה מדוע לא זכה העבד בעצמו קודם שזכה בו מר זוטרא, אף שהי' בעבודתו תיכף אבל העבד בעצמו הרי ג"כ מוחזק בעצמו תיכף במיתת הגר, וכבר הרגישו בזה התוס' והראשונים ובתוס' שם מתבאר דהעבד לא רצה לזכות בעצמו וע"כ זכה בו מ"ז, בפרט הכא בשבאי אטו מי ידע מתי נתיאש רבו שיכון לזכות בו, וגם אטו תמיד הוא במלאכת רבו בלי הרף, ודלמא בשעת היאוש לא הי' במלאכתו של השבאי, וא"כ אז זכה העבד בעצמו וע"כ צ"ל כמש"ל דהגזלן לא צריך כלל לקנין, אחר היאוש, וע"כ הוא קודם מהעבד, וגם במ"ש דמסוגיא דהני דיהבי זוזי לאינשי אכרגא מתבאר דיש דין כיבוש גם לעכו"ם והאריך בזה טובא, המעיין היטב ברמב"ן שם יראה דלא אתי עלה מטעם כיבוש כלל ורק משום דהוי כמוכרים א"ע להישראלים גופא דיהבי זוזי ומשום דכך מקבלין גזירת המלך ע"ש ונתבאר בסי' הקודם וגם דברי רש"י ותוס' י"ל ע"ד זו ואין כאן ענין לכיבוש עכו"ם.