אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כג · א)
הנה יש להסתפק במפקיר עבדו קטן דמבואר בח"מ סי' רע"ג דכל המחזיק זכה בו, וכן במפקיר עבד גדול ולא רצה לזכות בעצמו דג"כ כל המחזיק זכה בו כמבואר בתוס' קידושין (דף כ"ג.) איך הדין לענין השחרור מי יהי' המשחרר אי המפקיר משום דאצלו נשאר קנין האיסור דלא נפקע ממנו קנין האיסור ע"י ההפקר, או הזוכה מהפקר הוא יהי' המשחרר משום דהאיסור נגרר אחר קנין הממון, ורק כ"ז שלא זכה אדם בהממון אז המפקיר הוא המשחרר ומשום דלא פקע האיסור ע"י ההפקר דצריך ג"ש, והנה מהתוס' רי"ד הנ"ל בסי' הקודם מתבאר דלרבא דמשתעבד לשני לאחר יאוש מ"מ המשחרר בשטר הוא הראשון, ורק דהשני צריך שיפקיר מבואר דס"ל דלא נגרר האיסור אחר הממון וע"כ לא זרה השני בהאיסור וה"ה במפקיר לא זכה הזוכה בהאיסור וע"כ דהמפקיר הוא המשחרר ואולם מדברי התוס' שם ד"ה אלא וביותר מהרשב"א דשמואל כאביי ס"ל וכו' אבל אי ס"ל כרבא דמוקי פלוגתייהו בלאחר יאוש ואפ"ה לשם עבד ישתעבד לרבו שני א"כ לא הי' לו לשחרר בלא גט או מרבו שני אי לשם עבדות דידהו פדאוה או בגט דידי' אי לשם עבדות דידי' פדאוה ואפילו פדאוה לשם ב"ח לא היה לו לשחררה בלא גט מרבו שני, כיון דאלו פדאוה לשם עבדות ישתעבד בה רבה שני, ח"כ לרבה שני היתה והוא הוא שמוציאה לחירות והיתה צריכה גט חירות ממנו עכ"ל ומתבאר דס"ל דהשני שזכה ע"י יאוש צריך לשחרר.