אור ברסלב
אמרי משה סימן כא › א)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כא · א)

סימן כא

התו"ג כתב על הך דינא דהרשב"א בזרק לחצרה ואח"כ אמרה תזכה לי חצרי דלהכי לא הוי טגמעג"ק כיון דקודם חלות הגט החצר קנוי לי' לפירות והוי לכשאיזי של בעל ובשעה שאמרה תזכה שאז חל הגט נעשה החצר שלה ע"י גו"ח בכ"א והוי כאילו רשותו של בעל שהוא כידו ושלוחו נותן לרשותה שהוא ידה ושלוחה, וכמו הך דתיזל תפתח שכתבו התוס' שם דלהכי לא הוי טגמעג"ק משום שהגט בא מרשותו לרשותה ע"ש, וכע"ז כתב המקנה על קושיתו הנ"ל בסימן הקודם (חות ח') איך חל שחרור לאחר ל' כיון דצריכין לנו"י בכ"א ובשעת נתינה לא נשתחרר וכן בכל מגרש לאחני"ל להס"ד דידה קניא לבעל וצריכין לגו"י בכ"א א"כ בשעת החלות הוי טגמעג"ק ותירץ ג"כ כנ"ל דבא מרשותו לרשותה או להעבד מרשות האדון בשעת החלות דאז אמרי' גו"י בכ"א, וכע"ז כתב הא"מ להקשות להס"ד דגם ביד חשה צריכים לגו"י בכ"א א"כ איך משכחת טגמעג"ק דהיכא דבכ"א ל"ש טגמעג'"ק כמ"ש התוס' והמרדכי גבי תזיל ותפתח וע"כ כתב דבעבד דגם להמסקנא צריכין לגו"י בכ"א לא משכחת טגמעג"ק ולא משכחת בעבד טגמעג"ק רק כשאחרים זוכים בעדו וכן הקשה דמ"ט ל"מ חצרה הבא לאחר מיכן כיון דכל חצר דידה קנוי לו לפירות וצריכין לבו"י בכ"א וכל היכי דגו"י בכ"א ל"ש טגמעג"ק יעו"ש שנדחק טובא לישב ולענ"ד תמוה מאוד דבריהם דמה שע"י חלות הגט בא מרשותו לרשותה זה גופא מקרי נתינה ע"י גו""י בכ"א אף שהוא לא עשה שום מעשה נתינה מצידו והרי בעינן נתינה מכת הבעל לבד חלות הגט וגוו"י בכ"א ל"מ רק במקום שיש נתינה ורק דנתינתו אין מועיל כמו בזרק לחצרה שקנוי לו לפירות וע"ז אמרי' גו"ח בכ"א כיון דאם תתגרש נעשה חצרה ונפסק זכותו מהפירות ע"ז אמרי' גו"ח בכ"א והוי כאילו כבר בשעת נתינה אין לו פירות והחצר שלה אבל נתינה איכת גם בלא חלות הגט, אבל לאמר במקום דליכא נתינה מצדו כלל כמו בחצרה הבאה לאחמ"כ וכן בעבד שנטלו באמת מעג"ק רק דידו כיד הבעל וכשיחול השחרור יתחלף מרשות האדון לרשותו נימא דזה מהני והרי ליכא שוב נתינה מצד האדון, וכן בנידון תירוץ המקנה והתוי"ג ליכא נתינה ומה שדימו זה למ"ש התוס' והמרדכי בהך דתיזל ותפתח שכתבו דהגט בא מרשותו לרשותה ל"ד כלל דהתם הוא נותן לה יד חדש לקנות הגט ע"י שמקנה לה חצירו וזה שפיר מקרי נתינה, וכן בכתב גט ונתן בחצירו וכתב שטר מתנה הוא נותן לה יד חדש ומה שלא הקשו הראשונים על הך דכתב לה שטר מתנה (בדף כ"א) דהוי טגמעג'"ק היינו משום דגבי' תדיל ותפתח היא עושה קנין חזקה והו"א דהוי כטגמעג"ק דהקנין הוא מצדה, וע"ז תירצו כיון דעכ"פ בלא הקנאת הבעל את חצירו לא היתה יכולה לקנות בחזקתה וא"כ הבעל הוא דמקנה לה החצר ונותן לה יד לקנות הגט, ומה שהזכיר המרדכי כיון דבו"ת בכ"א הרי הוא כאילו זרקו לחצרה וכתב הא"מ דהדברים תומים וע"ז בנה יסודו הנ"ל ע"ש. ולענ"ד כונתו דאילו יצוייר שהחצר הי' נקנה מהבעל להאשה קודם ואחר שקנתה החצר היתה קונה הגט, לא הי' מהני דהוי כטגתעגב"ה כטמעג"ק דאף דהוא נתן לה החצר הרי זה דומה כאילו הבעל הקנה חצר לאשה והרוח השליך הגט אח"כ לזה החצר דודאי לא מהני דבעינן הנתינה בגט מכח הבעל לידה, וע"ז כתב המרדכי דגו"א בכ"א וע"כ כשהקנה לה החצר וחל קנין הגט והחצר כאחת הרי איכא נתינה בגט מכח הבעל להאשה כאילו זרק לחצרה.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה