אור ברסלב
אמרי משה סימן כ › א)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כ · א)

סימן כ

והנלענ"ד דלענין נתינה מידו לידה לסלק הפסול דטגמעג"ק לא בעינן נתינה לרשות המועיל לקנין דוקא, דאף ברשות שאינו מועיל לקנין כמו חצר מהלך או חצר שאינו סמוך לה או אינה משתמרת אף דלא מועיל לקנין, אבל בכ"ז מקרי רשותה, וכשנותן לרשות כזה מקרי נתינה לסלק הפסול דטגמעג"ק, והא דמבואר (בדף כ"א ובכ"ד) דבעינן חצר המועיל לקנין, היינו להתגרש לגמרי בעינן שתקנה הגט ג"כ, וע"כ בעינן שיהי' העבד כפות, וכשהוא מהלך אינה מתגרשת דבעינן שתקנה הגט, אבל לענין דין נתינה מידו לידה סגי אף ברשות שאין מועיל לקנין, דהרי מקרי רשותה גם כשהוא מהלך, ורק לענין קנין ל"מ ולכן כתב הרמב"ם שפיר דאף שנתן הגט כשהי' מהלך מהני כשיגיע הגט לידה, ולא הוי טגמעג"ק דמתחלק הדבר, דהנתינה נתקיים עי"מ שנתן להעבד אף שהי' אז מהלך דעכ"פ מקרי נתינה לרשותה כנ"ל, ומה שנצרך שתקנה הגט נתקיים אח"כ כשהגיע הגט לידה ואז נגמר הגירושין.

ומצינו כע"ז דמתחלק הנתינה אף שלא נגמר עדיין הגירושין במ"ש הרמב"ם דאשה עושה שליח הובאה והוא אינו שליח קבלה להתגרש מיד דעיקר הגירושין נגמר רק כשהגיע לידה והוא רק שליח דידה על מעשה הנתינה שיהי' יד השליח כקבלתה, ועדיין אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה, ומהני גם כשנטלה מעג"ק, דהרי גם כשנטלה מידו אין בזה נתינה דהוא אינו שליח של הבעל, רק שליח האשה על מעשה הנתינה לחוד ולא על כל חלות הגירושין, וע"כ בעי שיגיע הגט לידה, ואז נגמר הגירושין, וא"ל דבשליח הובאה הא דצריך שיגיע הגט לידה, הוא דהוי כתנאי שלא יחול הגירושין עד שיגיע הגט לידה, אבל מעשה הגירושין נגמר לגמרי בקבלת השליח דהוי כשליח קבלה, דע"כ ז"א וכמו ששמעתי ממו"ר זצ"ל דבשליח קבלה כתב הרמב"ם דצריך עדים, ושליח הובאה מבואר ברמב"ם (פ"ו ה"ד) דא"צ עדים, וע"כ דעיקר הגירושין בשליח הובאה הוא כשהגיע לידה והוא רק שליח על מעשה הנתינה לסלק הפסול דטגמע"ק וחזינן דמתחלק דין הנתינה גם בלא חלות הגירושין וה"נ י"ל בעבד מהלך דמקרי נתינה לרשותה אף דעדיין לא נגמר בזה הגירושין דחצר מהלכת ל"ק, ובעינן שתקנה הגט, ומפני זה צריך שיגיע הגט לידה, אבל הנתינה עכ"פ נתקיים גם כשהוא מהלך ותו לא איכפת לן מה שנוטלת מעג"ק.

ואמנם כי יש לדחות דל"ד לשליח הובאה, דבשליח הובאה שפיר י"ל דהיא עשה השליח רק על מעשה הנתינה ועל הנתינה הוי יד השליח כיד האשה דשלוחה כמותה לענין הנתינה, אבל בחצר מהלך כיון דלענין קנין לא הוי דומיא דידה ולא קניא לא מקרי נמי רשותה כענין נתינה דא"א לרבות מונתן בידה חצר כזה ולא מקרי נתינה כלל אולם י"ל דהרמב"ם הוכיח דגם בכה"ג מקרי נתינה מהא דתנן (בדף ע"ח) נתנה בידה והיא ישנה ניעורה קוראה והרי היא גיטא, ומתבאר שם ברשב"א דבשנה הטעם דלא מהני משום דהוי אינה משתמר, דאם זרק לחצרה המשתמרת כשהיא ישינה הוי גט דישנה ל"ד לשוטה, והא דל"מ בידה כשהיא ישנה היינו משום דהוי אינה משתמר, ובכ"ז כשניערה א"צ לעשות נתינה חדשה וע"כ הטעם כמש"ל דאף דחצר שאינה משתמרת לא קניא, בכ"ז מקרי רשותה והוי נתינה, ומזה הוכיח הרמב"ם דגם בחצר מהלך מקרי נתינה לרשותה אף דל"מ לענין קנין, והא דפריך הגמ' (דף כ"א) והא הוי חצר מהלכת, היינו לענין להתגרש לגמרי בעינן שתקנה הגט ג"כ ל"מ כשהוא מהלך, אבל לענין נתינה לחוד מהני כנ"ל וע"כ כתב הרמב"ם שפיר דכשהגיע לידה מתגרשת ולא הוי טגמע"ק כשכ"ל, ועפי"מ שבארנו יתיישב דקדוק עצום בהרמב"ם שהביא הך דינא דבעבד מהלך מהני כשיגיע הגט לידה, רק בהך דינא דנתן ביד עבדו וכתב שטר מתנה עליו, ולא הביא דין זה בהלכה הקודם דנתן הגט ביד עבדה והוא מימרא דרבא (דף ע"ח) ולהנ"ל א"ש דבזה באמת לא מהני גט כשיגיע לידה. לפי"מ שנתבאר (בדף ע"ז) דכשמתגרש' ע"י חצרה צריכין לגיטא וחצרה באין כאחת משום דחצרה קנוי ליה לפירות, וע"כ בזה האופן שנתן ביד עבדה כשהוא מהלך ל"מ גם כשגיע הגט לידה, דכיון דאינה מתגרשת ע"י הנתינה לעבדה ועדיין שייך הפירות לבעל עד שיגיע לידה הגט, א"כ לא מקרי נתינה כלל כשנותן לעבדה דמה שקנתה אשה קנה בעלה והעבד חשיב כעבד הבעל ול"מ רשותה כלל וגיטא וחצרה בכ"א ל"ש בזה דהרי עדיין אינה מגורשת ע"י נתינה זו, וע"כ שוב אין מועיל גם כשיגיע הגט לידה דהוי טבמג"ק, אבל בהך דנתן ביד עבדו וכתב שטר מתנה עליו, דקיל"נ בב"ב (דף נ"א) דנותן מתנה לאשתו אין הבעל אוכל פירות, וע"כ מקרי שפיר נתינה לרשותה אף כשהוא מהלך כנ"ל.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה