אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יט · ג)
והנלע"ד בדעת הרמב"ם דאם חתם עדים על יד העבד אז תו אין חשש דילמא עייל מנפשי' דאז ודאי זהיר הבעל לשומרו כיון שכבר ראוי הוא להיות לראי' ביד האשה שנתגרשה ואז הוא מחויב לשומרו שלא ילך מנפשי', וע"כ כתב הרמב"ם דין המשנה דאיירי שהעדים חקוקים ע"י ואז מגורשת ודאי (והוכרח הרמב"ם לאוקמי' דין המשנה דהיא מגורשת ודאי אף דהמשנה לא איירי בדין הראי' להנשא ע"י הגט רק בעיקר דין הגירשין דמגורשת ע"י היד של עבד אם שניהם מודים או שתהי' ספק מגורשת היינו משום דמשמע לי' מתני' דעל היד של עבד מגורשת ודאי כמו בכל הגיטין דמועיל הגט גם לראי', וע"כ מוקי הרמב"ם דהעדים חקוקים ע"י וע"כ מועיל גם לראי' להיות מגורשת ודאי משום דאז זהיר שלא יעייל מנפשי' כנ"ל ובעי' דרמי ב"ח איירי בליכא ע"ח רק שהי' מוחזקין שהי' שלו ויוצאה עכשיו מתח"י וע"כ הוא מסר לה וע"ז כתב הרמב"ם דהיא אומרת שבעדים נמסר לה כיון דאיירי בלא ע"ח ע"כ צ"ל שאומרת בע"מ נמסר דאל"כ ליכא עדים אבל בדין המשנה לא הזכיר הרמב"ם שאומרת בע"מ נמסר כיון דאיירי שיש ע"ח ל"צ תו לע"מ כשיטתי' והמשנה איירי בכל האופנים בין במוחזקין ששלו הי' או באין ידוע למי הי' שייך או ששלה הי' כיון דאיכא ע"ח בזה ל"ש לספק דמנפשי' עייל ומגורשת ודאי וזה כונת הרמב"ם במ"ש אפילו מוחזקין ששלו כו' ואומרת בעדים נמסר הר"ז ספק מגורשת כונתו בלשון אפילו היינו דלמ"ב כשיש ע"ח דודאי ל"א דמנפשי' עייל אלא אף בליכא ע"ח מ"מ הוי ספק מגורשת ואף דליכא ע"ח ולא ידעינן שבא מידו לידה רק עי"ז שהי' מוחזקין ששלו הי' מקודם ועכשיו יוצא מתח"י גם זה הוכחה שנתן לה והספק הוא רק דילמא מנפשי' עייל ואין הכונה בגמ' דמה שמוחזקין ששלו הוא גריעותא ואילו שלה הי' או שאין ידוע מגורשת ודאי דהרי אף ששלה הי' מקודם ע"כ שהקנתה לו וכמו שהקשה הב"ש דשוב הוי כמוחזקין ששלו וכנ"ל ורק דהכונה הוא להיפך דבאינו מוחזק ששלו הי' ל"ש כלל האיבעי' כיון דאיירי בליכא ע"ח א"כ בכל הגיטין בכה"ג אינה נאמנת לומר שנמסר לה הגט בע"מ ואף ספק לא הוי גם היכא דל"ש מנפשי' עייל ידה ע"י שמוחזקין שהי' שלו וגט כתוב ע"י שראו אצלו העבד בעת שכבר הי' גט ע"י ועכשיו הוא תח"י ומזה ידעינן דבא מידו לידה לולא הספק דמנפשי' עייל ובכה"ג בגט דעלמא שראו עדים אצלו ומכירם בסימן שזה הוא הגט שיוצאה עכשיו תח"י היתה נאמנת שבע"מ נמסר לה ואך בעבד מספ"ל דילמא מנפשי' עייל, והא דכתב הרמב"ם דהיא אומרת בע"מ נמסר, ולא מועיל זה ההוכחה גופא שמוחזקין ששלו הי' קודם ועכשיו הוא בידה היינו משום דהוכחה לחוד אין מועיל בגט וצריך עדים דוקא וגם ע"ח הוי ג"כ כעדים על המסירה אבל הוכחה לחוד ל"מ ורק לזה מועיל ההוכחה שתהי' מהימנא שנמסר לה בע"מ ועפ"ז הי' ניחא מה דקשה בהא דקאמר אלא לרמי ב"ח קשה, והרי יש לאוקמי דהע"ח מעידים שלא זייפה אך לא ידוע להם המסירה וכן הנ"ב במ"ת הקשה דהו"ל לאוקמי בכתב יד הבעל דא"א לזייף ע"ש ולפמ"ש ניחא דבאופן שהגט כשר בלא אמירתה שנמסר בע"מ לא מבעי כלל וזה הפי' הי' נכון בהרמב"ם ואולם מהטור מתבאר דגם בע"ח מיבעי לרמב"ח אם כי י"ל דהטור אזיל לשיטת התוס' דע"ח לחוד ל"מ וצריכה שתאמר שנמסר לה בע"מ אבל להרמב"ם דע"ח לחוד מהני וא"צ לומר דבע"מ נמסר נה אז ליכא ספק כלל. ואולם מהטור מתבאר דעיקר הספק דרמב"ח משום דמה דמוחזקין ששלו הי' הוא גריעותא דעי"ז הוא זוכה בדין העבד ומשום זה הוי ספק לענין הגירושין ומה שהקשינו דהו"ל לתרץ דהע"ח מעידים בע"פ שלא טדייף י"ל דזה לא מהני כלום דכל שאין אנו יודעים מחתימתם לחוד משום שיוכל לזייף תו לא מקרי עדות כלל ואף דמהתוס' דף כ"ב ד"ה מאן משמע דרק לר"מ ל"מ כשמעידם בע"פ שלא נזדייף משום מוכח מתוכו, י"ל דגם לר"א אי צריכן לסמוך על הע"ח ג"כ בעינן מוכח מתוכו ועיין בב"מ ואף דהכא אומרת שבע"מ נמסר ול"צ להע"ח צ"ל דס"ל דלא כמש"ל דמשום זה לחוד דהי' מוחזקים ששלו הי' הוי הוכחה על הנתינה ומשום זה נאמנת דבע"מ נמסר היכא דל"ש עייל מנפשי' והם ס"ל דזה לחוד בלא ע"ת לא היתה נאמנת כלל דבע"מ נמסר ודוקא איירי האבעי' דרמב"ח בע"ח דאז הוי הוכחה ע"י ע"ח על המסירה אבל בלא ע"ח גם בכל הגיטין של נייר לא היתה נאמנת דבע"מ נמסר אף במוחזקין ששלו הי' וכיון דצריכן לע"ח שוב בדבר שיוכל להזדייף ל"מ אף שמעידים בע"פ שלא נזדייף והוי כליכא כלל ע"ח דאז פשיטא דאין נאמנת גם בגט של נייר כנ"ל וראי' לזה יש להביא מהירושלמי שהוא בתוס' דף ט' ד"ה מקרעין דפריך והלא כתב ראשונה הוא פי' ואין יכול להתקיים בחותמיו ע"ש ומשמע דהוא פסול דאורייתא אף שמעידן בע"פ שזה חתימתן, כל שא"א להתקיים העדות שבשטר בלא הגדתם בע"פ ל"מ עדות כלל ומה שהכריח להטור דאבעי' דרמב"ח איירי דוקא באיכא ע"ח כנ"ל י"ל משום דאל"כ קשה מאי פריך לרמב"ח הא י"ל דעדים ראו הגט ע"י העבד ויודעים שלא נזדייף וע"כ דכל דליכא ע"ח ל"ש האבעי' דרמב"ח דגם בגט של נייר לא היתה נאמנת בע"מ נמסר ולא מועיל ההוכחה (אף כי אין מובן לי מדוע לא יועיל ההוכחה שמוחזקין ששלו הי' שתהי' נאמנת בע"מ נמסר כמו בע"ח שנאמנת דבע"מ נמסר אף שהע"ח בעצמם אין מועיל אף להרמב"ם כיון דהוי ספק דילמא מנפשי' עייל תו ל"מ עדים כמש"ל רק דנאמנת דבע"מ נמסר וצ"ל דאף דהרשב"א כתב דלהרי"ף דע"ח מהני ל"א כלל החזקה דכדין נמסר והיינו דל"א דבודאי נמסר כדין, אבל ספק הוי דילמא כדין נמסר וע"כ גם הכא בעבד הוי ספק מגורשת עי"מ שאומרת דבע"מ נמסר, וא"כ גם בליכא ע"ח מ"ט לא יועיל ההוכחה מזה שמוחזקין ששלו הי" ועכשיו הוא תח"י ואולי דלהטור האבעי' בכל גווני בין דליכא ע"ח וכן משמע קצת מלשונו ע"ש ואך לפ"ז יקשה מה שהקשינו דמאי פריך והא כתב שיוכל להזדייף דהא י"ל דיש עדים שלא נזדייף: